יכולתי לראות אותו בקצה המיטה שלי, שם בסוף.
עומד לו לבד בחושך,
לא איכפת לו מה קורה בחדר, הוא בשלו
עומד כך כבר ימים
לא זז, לא לימין ולא לשמאל.
בלילה מאוחר או ממש לפני עלות השחר
אפשר לשמוע שריקות רוח ממנו,
כן, כך כשהכל שקט פתאום אתה שם לב אליו ושומע אותו.
מה הוא אומר? אני לא מבין!
"מה אמרת, אה ?".
שום דבר, אין תשובה, שקט.
פתאום אני חושב, מה הוא עושה שם, מי שם אותו שם ואמר לו לא
לזוז.
ולמה הוא נשאר שם בכזו צייתנות ולא עושה כלום.
הוא רק עומד ומסתובב סביב עצמו, לא זז לא לימין ולא לשמאל אבל
מסתובב במקום.
פעם אחת בלי לשים לב נתתי לו בעיטה והוא נפל.
אבל למרות שנפל המשיך להסתובב.
מעניין אם מי שהמציא אותו חשב או ידע איזה עתיד הוא יוצר
לבריאה החדשה שלו.
היא תעמוד כל חייה ורק תעשה רוח.
יש משהו הרואי
במסירות הזו
שיש
רק לאנשים מסוימים ולמאווררים.
ואז אני תוהה...
ואז אני נזכר!
רגע אני מכיר אנשים כאלו.