אתה יושב על החוף, מסתכל על המים
הגלים שמכים בחוזקה על החוף
מעיפים רסיסים לכיוון פניך,
הגלים כאילו מנסים לגעת, לגעת בך
אך הם אינם מצליחים, הם חוזרים אחורה
במין רוטינה שכזאת, וכל מה שנשאר הוא רק קצף
קצף לבן שמתפוגג במהירות.

אתה יושב על החוף, מסתכל על המים
מסתכל, ונזכר.
נזכר בפעמים שגם אתה, כמו הגלים
ניסית, ניסית לגעת,
אבל חזרת אחורה, ולבסוף חדלת מלנסות.

אתה מעריץ אותו, את הים, כי הוא לא חדל
לא חדל לנסות, לנסות לגעת
לנסות לגעת בך, להגיע ללבך.

אתה שואב ממנו את הכוח, את הכוח להמשיך
להמשיך לנסות, לקוות.
אתה מחייך אליו, קם ממקומך,
הולך לכיוונו, מושיט את ידך,
המים הרוחשים מלטפים אותה
הוא הצליח, הצליח להגיע ללבך.

אך לא לבד, אתה עזרת לו,
עזרת לו לקבל את מבוקשו
ההתמדה שלו קסמה לך
הוא לא התייאש, אפילו לא לרגע.

לפעמים הוא סער, וזעמו העבירו על דעתו
הוא ניסה בכוח, ניסה בכל כוחו
ולאחר מכן היה נרגע
שקט היה הוא, רך, ומזמין.

אך דבר אחד הוא תמיד היה,
בכל מצב ובכל יום, הוא אהב.
אהב אותך, את מי שאתה,
לא ביקש מאומה, לא דרש כלום
אהב אותך כמו שאתה,
לא ניסה לשנות, לא ניסה לתקן.
הוא פשוט אהב, אהב אותך.

אתה יושב על החוף, מסתכל על המים
הגלים שמכים בחוזקה על החוף
מעיפים רסיסים לכיוון פניך,
הגלים כאילו מנסים לגעת, לגעת בך
אך הם אינם מצליחים, הם חוזרים אחורה
במין רוטינה שכזאת, וכל מה שנשאר הוא רק קצף
קצף לבן שמתפוגג במהירות.