כשאני הולך אני שומע מוזיקת רקע.
מישהו אמר לי שזה בגלל שכשהייתי קטן הייתי רואה המון טלוויזה,
וזה נכנס לי בתור הרגל לשמוע מוזיקת רקע, אני אישית חושב שמי
שאמר לי את זה היה דביל!
לא באמת זה שלו אין מוזיקת רקע אומר משהו?
לא, לא, באמת!
אני פשוט איש מודע, אבל גם לכם יש מוזיקת רקע, בדוק.
תנסו את זה רגע, הנה תזמזמו לכם שיר, ולאט לאט תנמיכו לו את
הווליום בראש, ועכשיו לכו קצת מסביב לחדר...
נכון שהוא קופץ בחזרה לראש שלכם?

טוב, אז אני מופרע, פסיכופט, מטורף, דביל וכל מה שכל הילדים
הקטנים מלמטה רוצים לקרוא לי, אבל אני יודע שפשוט יש  לי בעיה
בדיבור, "חוסר יוכלת מילולית." ככה קראו לזה כל מי שבדק אותי,
הבדיקות האלה שהתחילו עוד לפני כתה א' אבל המשיכו עד אחרי
הצבא.
פשוט אמא לחצה אז הייתי חייב, אבל מאז שאמא הלכה, אני לבד.
מטפל בדירה, מנקה, ואוכל צהריים עם השכנה לאה.

אתם  יודעים איזה חוסר סובלנות מדהים קיים בחברה הישראלית כלפי
החריגים? לא כי אם אתם קוראים אתה זה, אז כנראה שאתם לא
חריגים.
אנחנו לא יכולים ללכת לסרט כי לא נותנים לנו להכנס לקולנוע,
בתור הרי אפשר לעקוף אותנו, "הוא חריג, לא מודע!, גב' לא איכפת
לו שאני עוקף אותו" טוב אז כן אכפת לי, אני פשוט לא יכול להגיד
את זה בצורה שתבין!
אבל אני מסוגל לכתוב!, נקודת אור קטנה, למדתי לקרוא ולכתוב,
עברתי על מאות ספרים,אלפי פרקים, מיליוני משפטים,
מילארדי מילים, אבל אני עוד לא מסוגל לדבר...

אני אפילו לא חושב שאיכפת לכם באמת, בטח אתם קוראים את זה כי
מישהו שלח לכם את הדף הזה ואמר לכם תראו איזה מסכן... או שאולי
פשוט הגעתם לפה בטעות, או שהמחשב העביר אותכם לפה.

אין לכם מה לחפש פה, זאת הממלכה הפרטית שלי! שלי ולא שלכם!
ולפה אני קובע מי נכנס ומי לא, ולא אתם, כי לכם יש את הבנק
הפארק הספרייה, הרחוב, העיר, הארץ, העולם, הכל!, אז תנו לי
בבקשה את הפינה הקטנה הזאת לחיות בשקט, לבד, בדימיון שלי,
בחלום .