יום שישי חמישה לשמונה, יצאנו מקפולסקי אחרי קפה ועוגה חינם
ובדרך לקניון ראינו אותו-
הוא עמד שם קטן וגלמוד עם החבר הקטן שלו מבית הספר לנמוכים
קראנו לו:
"אפרים?"
הוא הנהן במלמול ובגמגום, ואז התקרבנו אליו והתנהגנו בנימוס
שאלנו אותו:
"מה אתה עושה כאן ילד?"
הוא ענה:
"ממממממ...... מצטער" בגמגום "פשוט רציתי לראות סרט."
אמרנו לו:
"זה לא בסדר אל תעשה את זה שוב..."
ואז נפרדנו לשלום.
דודו רצה ללחוץ את ידינו השחורות -
הוא לחץ את יד נירן שמיר
ואז עבר לאמיר שמיר ולחץ את ידו.
הלכנו משם...
אחרי כמה צעדים אמיר שמיר הביט על ידו וצעק:
"לינץ' לינץ' לינץ' לינץ' לינץ' לינץ'.....
זה הסוף שלך דודו
אנחנו תפסנו אותך ואין לך לאן לברוח
"די די תעזבו אותי זה כואב, לא לא באשכים... די" (דודו)
"אתה מת דודו"
השמש כבר החלה לזרוח
ודודו עדיין שכב מדמם על רצפת המרכז יחד עם כל טיפוסי המרכז
ליד אבא של אבי ו- רמי.
הוא התרומם על רגליו הקטנות והלך כמה צעדים ומעד
אבא של אבי הסתכל עליו וחשף את פינו
בעודו שומע את צחוקם של
נירן ואמיר שמיר שמיר לא בהתאמה...
"לינץ' לינץ' לינץ' לינץ' לינץ' לינץ' לינץ'...
הפעם תפסנו אותך דודו
אין לך לאן לברוח"
"די די לא בפין גם ככה הוא מספיק קטן וכולי מלא דם" (דודו)
"דודו דודו... הפעם אתה מת
ושמישהו ינסה לעצור אותי..."