מכניס אותה לאט וביהירות, לא חושב לרגע
מכוון לאיזו נקודה שמימית ומושך בחיפזון
שומע את הברזל נמשך וחוזר, אוסף איתו את המוות הקרב
מצמיד אותה אליי בחוזקה, רק שלא תגרום לשבר
מביט אל עבר חיים שלמים, מתוך חור קטן ומדוייק
נושם לתוכי אוויר צלול, ומשחרר כאילו יש לי זמן
עוד מבט אחרון, תמונות שלמות עוברות במוחי
משחרר את ההיא שבדרך כלל סגורה, כשטיפת זיעה נוטפת
הכל נעצר דומם, מחכה רק ללחיצה המאיימת
מכניס אותה לתוך הלולאה, מניח אותה על פיסה קטנה של מוות
עוד טיפה של זיעה יורדת, אני חושב שזו האחרונה
לוחץ חזק ולא משחרר, בדיוק כשהרעם נשמע
יוצא אל הדרך כאילו ממהר, רק אני יודע לאן
ההוא צונח ארצה וללא ספק,
ניתן לעצור את הזמן. |
