נעמה יושבת ומציירת.
היא גילתה שהציור משכיח ממנה הרבה דברים, גורם להכל להכנס
לפרופורציות.
היא כבר עמדה מול החלון התכוונה לקפוץ אל האושר, אל המוות.
ואז עברה לה בראש תמונה, היא פשוט חייבת לצייר את זה.
היא התיישבה על המיטה, לקחה דף ועיפרון והתחילה לשרטט בקווים
גסים את הרעיון שלה, ואז הוסיפה פרטים ומחקה ותיקנה.
היא כבר כמעט שכחה שהיא יכולה כבר לא להיות פה, התחילה לעבור
בעט למחוק לצבוע, כבר כמעט שכחה אותו, אותן, את כל העולם הזה
שמשאיר אותה תמיד לבד.

לנעמה יש יום הולדת עוד פחות מחודש.
היא יודעת שגם אז היא תהיה לבד.
היא מקווה שתהיה לה עוגה, כי אם יש עוגה יש נרות ואם יש נרות
יש משאלה.
והיא צריכה את המשאלה הזאת כל כך...
נעמה מאמינה במשאלות.
בעצם, נעמה מאמינה בכל מה שיכול לעזור לה.
היא אוספת ריסים מהפנים שלה מביעה משאלה ומעיפה אותם רחוק.
"יעל?"
"מה?"
"נפל לך ריס", נעמה מצמידה את אצבעה ללחיה של יעל לוקחת את
הריס ומגישה אותו ליעל כאילו היה ארוחת גורמה.
יעל מסתכלת בזלזול ומורידה אותו מידה של נעמה.
"אני לא מאמינה בדברים האלה"
נעמה שונאת את אלה שמבזבזים ריסים.

נעמה לא מבינה איך זה שהיא מאמינה בריסים ומשאלות של עוגות
יומולדת אבל לא מאמינה באלוהים ולא מאמינה בטוב לב אנושי.
"זה פשוט דברים שאני מרגישה בתוכי", היא אומרת, "אני מרגישה
שזה אמיתי, שזה קיים".
לפעמים נעמה חושבת שהיא מאמינה רק בגלל שזה לטובתה וזה לא דורש
ממנה שום מאמץ.
נעמה מאמינה שהיא בן אדם רע, לא משנה כמה פעמים אמרו לה שלא,
הם רק משקרים כדי שהיא לא תרגיש רע.

נעמה מנסה לחיות בלי אוכל.
היא רוצה לראות כמה זמן היא תחזיק רק על קפה.
היא רוצה לראות כמה זמן יקח לאמא שלה לשם לב.
אז היא רוצה, וממשיכה לאכול.
נעמה מנסה להוציא את הכל לתוך האסלה.
היא כל כך לא מוכשרת, אפילו להקיא כמו שצריך היא לא יודעת...

נעמה חושבת שלברוח לסמים או אפילו לסיגריות זה רע.
היא מדברת עם חברים שלה, מסבירה להם כמה זה טיפשי ומסריח
ודוחה.
ובכל זאת היא מוצאת את עצמה פעם אחרי פעם יושבת לבד על הנדנדה
בגן השעשועים ומתכננת איך זה יהיה לשבת פה פעם הבאה עם ג'וינט
ריחני ביד...
להוציא את כל הדיכאון החוצה עם העשן
ולהכניס פנימה רעל.
נעמה יודעת שזה לא יקרה.
היא פשוט אוהבת לחשוב ככה.

זאת לא פעם ראשונה שזה קורה לנעמה,
יש לה קופסא עם כל מכתבי ההתאבדות שלה.
היא לא קראה ולא תקרא אף אחד מהם לעולם.
היום התווסף עוד מכתב.

נעמה עדין נושמת
ומציירת
ובונה על המשאלה הבאה
וחיה על קפה
ולא מצליחה להקיא
ומדמיינת עשן בחוץ ורעל בפנים
וזה כואב לה.