הקיץ עבר וחלף,
תם השרב.
שיאו של החורף עכשיו.
לילות של צינה, שמיים קודרים
מכוסי עננים.
אהבה שהיתה, מתרקונת מתוכן.
משילה קליפתה. ערומה, חשופה,
מגלה ערוותה הרדומה
כל החורף...

וכמו העץ הרדום,
בשיאה של שלכת,
בודדה ונשכחת.
אין דורש לשלומי,
אין אחד שיושיט את ידו
ויאחוז בידי.
בכיסוי של קטיפה
יכסה את עורי.
את החורף הקר
לבדי שוב עוברת.
אהבה שהייתה, ממתינה למחר.
עכשיו רק שלכת...

לבואו של אביב ממתינה
אז תשוב אהבה ותפרח מחדש
כתפרחת סחלב סגלגלה.
וריחות משכרים
של פריחת הדרים,
וניחוח יסמין שתלוי
על גדרות לבנים.
בלילות בהירים חלומות נרקמים.
אני חולמת עליך...

ושמיים זרועים
באין ספור כוכבים,
וירח שובב מסתתר.
משחק בי, מעט מהתל,
לבסוף מתרצה.
את פניו לי מראה עד הבקר.
את הדרך מאיר
אל ליבו של אהוב
ולבי לא כעוס וכאוב.
אינני לבדי, אהובי לצידי.
אני שבה לפרוח...