מהיום שבו הופיעו גלי השתיקה
נודע על רגע מותה מציפורי, אשר בתוך דמותי שכנה.
מתוך עוצמת הטבע, הופיעו להם כל ידידיה.
ובכו בדמעות של אושר על דמעותיה.

כאשר להם מסרתי את בשורתי הנוראה.
הגיבו הם בקול צעקה נורא
אך בליבי ידעתי כי השקר בצעקתם יותר נורא ממותה.
ולא מצאתי את בקשתה קלה.

בגוב אריות אתם נלחמתי
בחיוך מתנצל את ידידיה מביתי השלכתי
ובבכי נורא אותה שוב בתוך ליבי לה קבר כריתי.
היו שהתנצלו אך גם להם את דלתי הדוממת בקול טרקתי.

דמיון הופיע בתוך ראשי
הצגת ילדים איתה, עם אשתי, אהובת נפשי.
שם הציגה בפני שוב את בקשתה, בקשה למחילה.
לא בשבילה ביקשה, בשביל ידידיה הישנים ביקשה.

גופי שראה חיזיון זה
התמוטט  לתוך בורו, הבור שכרה הוא לעצמו.
ובניסיון חלקות ניסתה אותם לשוני להחזיר ואותי להזהיר.
אך ידידיה נעלמו כלא היו.

ואני נשארתי רק עם בקשתה ועם בושתי הקטנה.
מחפש בראשי מילות נחמה לרעיה אהובה.
ולא מצליח למצוא דבר מלבד השנאה.
יודע שבליבי מתחבאת וממתינה לזמן שיעבור מילה של סליחה , לא
בשבילי, בשבילה.