א
יושב מול הכביש, מסתכל על הבניינים
חושב על העולם, איך הוא יכל להיות מקום נעים
מביט לאחור והכל שחור
רעש צרצרים ואני קופא מקור.
ב
מסתכל למעלה רואה כוכב
מנצנץ אלי, בצבע זהב
מסתכל שמאלה, מסתכל לכל הכיוונים
מסתכל אחורה ורואה פנים.
ג
פנים של ילדה, אותה אני אוהב
עליה אני, רק חושב
בכל מקום, בכל שעה
רק עליה, יש מחשבה.
פזמון:
מה זו אהבה, אני שואל
אין לי תשובה, ואני מתבלבל
מה זו אהבה, אני שואל שוב
אין לי תשובה, מה זה בכלל חשוב.
ד
גם בחושך, גם באור
גם ביום וגם בשחור
כל הזמן רואה אותה
לא שוכח, את מבטה.
ה
שמונה חודשים, אותה אני מכיר
כל דבר אותה, לי מזכיר
לא יכול אותה, להוציא מהראש
אני חייב, אותה לכבוש.
ו
אבל הנה בא, יום מיוחד
יש לה יומולדת והיא לא לבד
אבל אני לא מבין החברים
אני לא מוזמן וליבי נשבר לרסיסים.
פזמון:
מה זו אהבה, אני שואל
אין לי תשובה ואני מתבלבל
מה זו אהבה, אני שואל שוב
אין לי תשובה, מה זה בכלל חשוב.
ו
אך זמנים עברו, הקשרים התהדקו
כל יום שעבר, הם הלכו והתחברו
החיבה גדלה, משני הצדדים
אבל הם לא, נהיו חברים.
ז
רגשותיי עליה, ישארו תמיד זהים
ותמיד אני, אחשוב רק על הפנים
הפנים האלו, אותם אני זוכר
לא לשכוח אותם, אני בוחר.
ח
כבר למדתי, להתמודד עם כאב
הכאב הזה, שיש לי לפעמים בלב
אבל אהבה כואבת ושמחה
מה זו אהבה, אהבה זו מכה.
פזמון:
מה זו אהבה, אני שואל
אין לי תשובה ואני מתבלבל
מה זו אהבה, אני שואל שוב
אין לי תשובה, מה זה בכלל חשוב. |