אני יצור חלש? זה מה שהוסק בסופו של דבר?
לעשן סיגריה ועוד אחת ולשכנע את עצמי שהפסקתי כבר מזמן. מסתכלת
מסביבי... על הבחור שמעשן אני ארד עד מחר. הסרחון של הסיגריה
פשוט בלתי נסבל והמחנק שבגרון יהרוג אותו יום אחד. לרוץ 1000,
הוא בקושי נשאר חי והשיניים שלו מתחילות להצהיב בגיל כ"כ קטן.

ואז אני מתגנבת לאחד החדרים, מפשפשת בכסים של המעילים, מציצה
בתיקים שנשארו שם מונחים ופתאום יושבת לה שמה לנגד עיני הקופסה
שכתוב עליה את ההודעה המחרידה "משרד הבריאות קובע שעישון מזיק
לבריאות וגורם למחלות חמורות"... סרטן! סרטן! סרטן! סבא מרצ'לו
מת מסרטן ואני הייתי כולה בת שנתיים. לא הספקתי לראות עולם. לא
יודעת איך ולמה היא מונחת בין שתי אצבעותיי ואני חומקת החוצה
כמו גנב שמחביא מתחת לבגדיו שקים של כסף וזהב. האור הדולק...
העשן שנכנס, מרים אותי גבוה למעלה, לעולם שאין בו מחר! אני
לוקחת שאיפה ארוכה, ארוכה ובסוף נאנחת... עוד לא היה לי כזה
דבר.
עכשיו זה נגמר.
יושבת לי שם.
הידים מריחות כמו אפר עם דם.
האויר מסביבי נקי וצחור
ובפנים מרגיש לי מחנק ושחור.
אז עכשיו אני בזאת מכריזה,
לא אכפת לי איך ולא משנה לי מה,
הרצל אמר אין זו אגדה
ואני בסיגריה לעולם לא אגע.