רוברט דודו צימרמן / שחור לבן |
ממש במרכז בית הקפה
עומדת אחת
נטולת צבעים.
בפעם השנייה נעמדתי מולה
במוחי התנגן שיר ישן
בילי הולידיי
יוצאת לחופשה
ואני מתבונן מתוך מועקה.
בפאריס אלף תשע מאות חמישים ושבע
את מוקפת המון של גברים.
ביום הולדת עשרים וארבע
אחדים מספרים,
הבטחות, לא תמיד מקיימים.
עודנה תלויה, גרגר אבק לתפארת
את השארת לי תמונה
ולקחת את המסגרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|