זאת הייתה שעת לילה מאוחרת למדי. ישבנו, אני ורוני מול החנות
של דניה הזקנה. היא לקחה איזה שייק פרות קר ומצצה אותו דרך
קשית. היו לה עיניים שחורות שחורות כאלו, ואף קטן וסולד. וצמה
שחורה-כחולה שנחה על גבה.היה לה גם קעקוע של דרקון על היד,
ונמשים. רוני הייתה אחד מהבני אדם היותר מעניינים שיצא לי
לפגוש. היא אמורה להיות בכיתה י' אבל היא לא לומדת כבר כמה
שנים. היא מלצרית בבית קפה קטן בשם: "מיניטאור שכונתי". גם כן
עבודה. שקעתי במבטי עמוק אל תוך עיניה וליקקתי את שפתי. היה בי
איזה יצר עמום לאכול אותה. היא התבוננה עמוקות אל תוך מפית
השולחן וצחקה צחוק פתאומי. היא הייתה מתוקה, מקסימה, כמו
סוכריה. שלחתי את רגלי אל רגלה וליטפתי אותה בעדינות. מכנסי
הג'ינס המחוספסים שלה גרדו את רגלי היחפה. פתאום הקצתי
מחלומותי. מי אני בעצם? סתם היפי בן עשרה. עוד "פריק" חסר
כיוון. היא כבר החליטה הכל כבר מזמן. היא עוד הולכת להפציץ את
העולם. היא המדונה הבאה. היא הרימה את מבטה וליטפה את לחיי
השעירה. "על מה אתה כבר חולם?"- היא שאלה ונתנה לי את אחד
המבטים החודרים האלו. קשה לי לעמוד בפניה, אני מודה. בחורה כל
כך סקסית ועצמאית, עם כל כך הרבה כריזמה, וכישרון, ושכל.
אלוהים יודע למה אני לא מציע לה נישואין או משהו.דניה הזקנה
התחילה לנקות את הרצפה. היה ברור שאנחנו לא רצויים שם יותר.
בכל זאת, עזבתי את רוני לבדה לכמה דקות ונכנסתי לשירותים.
ניסיתי לשחזר את would? של אליס אין צ'יינס בתוך ראשי, אבל כל
מה שיכולתי לשמוע זה חבטה עמומה. כאילו משהו נאבק לפרוץ דרך
מתוך מחשבותי.  התבוננתי במראה. שתי עיני הירוקות בהו בי בחוסר
תקווה. "אפס.."לחשו שפתי. כבר אין לי שום שליטה עליהן. פרעתי
מעט את רעמתי השחורה ושטפתי את פני. רציתי להגיד לה כמה שאני
אוהב אותה. כמה שהיא חשובה לי. החלוטתי את זה כבר לפני זמן רב.
אבל כמו שכבר אמרתי, שפתי מסרבות להשמע לי.  התקרבתי אליה
ופתחתי את פי. מה שיצא היה משהו כזה בערך:"
רוניאניודעשאנישמעכמודבילאבלנימאוהבך". היא הרימה את מבטה
והסתכלה עלי במבט הכי כן וטהור שקיבלתי ממנה מימי ואמרה:"מה?,
לא הבנתי מילה". גם הלשון כפי שאני רואה הצטרפה למאבק נגדי.
גופי שונא אותי, ואני שונא אותו. ליויתי את רוני הביתה. היא
טיילה ומבטה ברצפה. פתאום היא זינקה ורצה קדימה. :"דן!!!!"-היא
צעקה אל תוך החשכה. בחור גבוה ורזה ניצב מולה. שערו הקצרצר
הועמד עם המון ג'ל ומשקפיו הדקות ניצנצו. קראו לו דן, החבר
שלה. זה היה צפוי.
הרי מי אני? רק עוד היפי.

ומה היא? היא רוני, המדונה מכרמיאל.