הולכת ברחוב
לא יודעת אם הם מזהים אותה
מאחורי הדמעות
כמסיכת קרנבל ססגונית

הולכת בשביל הזכוכיות הצהוב
אל קוסם שאמרו שהוא טוב
והוא יושיע אותה מחייה

מגפי צבא ממוסמרים וסיכת בטחון עצמי
יד ביד עם הפחדים
חתוכים דק דק בסכין קצבים מספר שלוש
שמלה וורודה, כמו שאימא שלה רצתה
וחיוך מצוייר בשפתון כהה
תווית מחיר מוצמדת לדש
וסודות בכיס שנעול במנעול החדש

מקרבת את שפתיה אל הקוסם הצוחק
חיוכה הדהוי בחיוכו הבוהק
לוחש לה סודות
וזורע כוכבים סגולים בשיערה
היא תחזור אליו שוב כדי לרפא את עצמה

כפות רגליים יחפות
מדממות מילים יפות
הכוכבים עוד זוהרים
והפחדים
הם ממוסמרים אליה
מהודקים בסיכת בטחון
לשולי שמלה שמוכתמת בבוץ
חיים בארגז קרטון שעליו כתוב בעט שחור
"שביר"
אבל אף אחד לא באמת נזהר.