צעקותיו של שמשון הדהדו בראשה- "תקומי או שאני מפרק אותך!",
"רגע" היא מילמלה, שיפשפה את עיניה שכבר האדימו והתנפחו מזמן
ממושך של חוסר שינה. היא פילסה את דרכה בין ערימות הסדינים
ובקבוקי הבירה הריקים, מאוסף של קונדומים צבעוניים שהיו זרוקים
על הרצפה,נזהרה מבדלי סיגריות טריים וניסתה לעמוד ישר ובצורה
יציבה. "מהר מריה! הקליינט מחכה!" שמשון אמר בקולו הצרוד
ובנימה מזלזלת. מריה הצליחה לבסוף לעמוד ישר, היא סקרה את החדר
וחיפשה את המגף השני שלה שכנראה איבדה בזמן שהיתה עסוקה עם
הקליינט הקודם. תוך כדי היא ישרה את החצאית הקצרצרה שלה וסגרה
את סוגר החזיה. היא נעלה במהירות את המגף המנומר שלה שהגיע עד
לקו המפשעה, סדרה מעט את האיפור שהספיק כבר להמרח ויצאה לעבר
המזדרון המטונף. "זה אלכס, יופי של בחור. תפנקי אותו....מגיע
לו" אמר שמשון. מריה נתנה את אחד מהמבטים המזוייפים שלה
שאמורים לגרום לה להיות חושנית וסקסית, היא נשכה את השפה
התחתונה וליקקה את השפתיים. הסתכלה לו לתוך העיניים והצביעה על
החדר המבולגן שממנו יצאה לפני 2 דקות. בדרך היא הפילה "בטעות"
את הטבעת שלה והתכופפה להרים אותה דואגת שהחצאית הקצרצרה תעלה
ותגרום לקליינט לראות היכן בדיוק נגמרים המגפיים המנומרים.
הקליינט שנראה נבוך במיוחד חייך חיוך מבוייש שגרם למריה להבין
שהיא עשתה עבודה טובה. הם נכנסו לחדר ומריה נאלצה להכנס
לפעולה. היא החלה לפתוח את הרוכסן של גופיית העור וחשפה חזיה
אדומה שעשויה מתחרה. היא הלכה לכיוון המזרון הבלוי ונשכבה על
הגב. "רוצה להצטרף?" היא אמרה לאחר שהצליחה להתרווח בין כל
ערימות הסדינים שכבר מזמן האביקו ונקרעו. הקליינט המבויש בא
במהירות ונתן מבט מרוצה. כך מריה מתארת את חייה. "קליינט
בא,קליינט גמר,הלך קליינט, שמשון מרביץ מריה, מריה מזריקה
חומר,מריה נעלמת"  "זה שגרה" היא מוסיפה. "אם מריה לא תעשה מה
שמשון אומר-שמשון מפטר מריה-מריה גרה רחוב" אמרה במבטא רוסי
כבד ועברית עילגת מעט ולא ברורה. מריה היא "אישה עובדת" שנאלצה
להדרדר לזנות מאז שבגיל 12 ברחה מהבית וגרה ברחוב במשך המון
זמן. "אבל אז שמשון בא והסכים לתת לי קצת כסף אז הסכמתי ללכת
איתו" היא אומרת.  "הוא היה כל כך נחמד אליי והיו שם עוד הרבה
בנות נחמדות ולא חשדתי בכלום...אבל יום אחד הוא הביא לי חבילה
של גלולות הריון ואמר לי לצאת לרחוב ולחפש קליינטים. זה היה
הלם בשבילי. הייתי קטנה....בת 13 אולי" היא מוסיפה. "היו ימים
שהיה לי 10 קליינטים ביום....אחד אחרי השני. זה היה
נורא....הרגשתי שהגוף שלי נהיה ציבורי. כל מי שרוצה סיבוב פשוט
צריך להגיד 'אני'" באמצע השיחה חברה של מריה שעובדת גם תחת ידו
של שמשון נכנסה לחדר ומלמלה משהו ברוסית. גם היא,כמו מריה היתה
לבושה בחצאית קצרצרה ומגפיים עם עקב מסמר גבוה. היה לה שיער
בלונדיני נפוח ואיפור כבד שגרם לה להיראות מלאכותית. מה שהיה
משותף לשתי הבנות זה המבט וההליכה. מבט יבש ועצוב. הלהבה שלהן
כבר כבתה. כבתה מזמן. ההליכה של שתיהן היתה מבוישת כאילו שהן
מקוות שהאדמה תבלע אותן. לפי מה שהבנתי זה לא "כאילו", זו פשוט
עובדה. מריה העבירה לבחורה הצנומה חבילה של קונדומים ואמרה לה
משהו ברוסית שלא הצלחתי להבין. "כמה שעות את עובדת?" שאלתי
אותה, "בבוקר ובערב. שמשון נותן לי שעתיים לישון וחצי שעה
הפסקה." היא אמרה בשקט כאילו שהיא פוחדת שמישהו ישמע אותה.
"ומה עם אוכל? את אוכלת?" שאלתי, "שמשון נותן לי מעט אוכל.
וקצת כסף שאת רובו אני מבזבזת על סיגריות" היא אמרה והראתה את
היד שלה שבין שתי האצבעות היתה סיגריה לבנה וארוכה.
"יש לך שאיפות?" שאלתי. "לא" היא אמרה באדישות מוחלטת. "אני
חפץ. לחפץ אין שאיפות" היא אמרה בקול בטוח. השיחה שלנו נעצרה
ע"י קליינט.  שמשון נכנס לחדר והעיף אותי מהמקום בטענה שאני
מפריעה לבנות. כשניסיתי להרדם בלילה לא הצלחתי, חשבתי על זה
שבדיוק כרגע מריה מענגת את הקליינט ה-15 שלה. שכבתי ובהיתי
בתקרה לא יכולה לעצום עין. ממש הצלחתי להרגיש את הסבל שלה
בצורה פיזית. ולחשוב שיש עוד המון כמוהה. אין פלא שהמדינה
מתדרדרת.... החלטתי שאני לא מסוגלת לתת לה לשאת בכאב הזה.
צילצלתי למקום ועשיתי קול של גבר, חיכיתי כמה שניות ואז ענה
מישהו עם קול צרוד. מיד הבנתי שזה שמשון. "הלו?" אמרתי. "כן"
ענו לי בצד השני. "אני רוצה לקבוע תור." אמרתי. "כמה שיותר
מהר!" הוספתי. "יש לך העדפה מסויימת? ג'ניה,נטליה,אולגה? רק
תבחר." שמשון אמר. "כן, דווקא יש לי." אמרתי בקול טיפה רועד.
"מריה." "אה....מריה!! מהמובחרות! בחירה מעולה. תבוא עוד רבע
שעה. היא תתפנה בקרוב."  אמרתי תודה וניתקתי. אספתי את שיערי
בקוקו וחבשתי פאה חומה קצרה, לבשתי בגד שמצאתי בארון של בעלי
ונסעתי לשם. כמו עיתונאית טובה, מה רע? נכנסתי למקום שהיה מלא
בעשן סיגריות. "קבעתי פה תור..." אמרתי לשמשון שלא הצליח לזהות
אותי בתחפושת הזאת. שמשון הוביל אותי לחדר שלה. מריה עשתה את
הביצועים הרגילים שלה, נתנה את המבט,ליקקה את השפתיים,הפילה את
הטבעת,התכופפה להרים אותה והלכה לשכב על המזרון. "רוצה
להצטרף?" היא שאלה בקול מזמין. "מריה....זאת אני!" לחשתי לה
בשקט. "מי?" מריה שאלה בבלבול. "אני...באתי אלייך היום לראיין
אותך לעיתון...." "איזה עיתון?" מריה שאלה. הורדתי את הפאה
והסתכלתי עליה. "אה!" היא אמרה בקול מופתע. "אתה רוצה אני לשכב
איתך שתי בנות?"  "לא! לא!" אמרתי לה. "באתי לחלץ אותך...אני
לא משאירה אותך כאן." מריה למרבה הפתעתי פסלה את הרעיון על
הסף.  היא טענה ששמשון יתפוס אותה ואז הוא ירביץ לה. אמרתי לה
שכבר ארגנתי תוכנית ושהיא פשוט צריכה להקשיב לי אבל היא בכלל
לא הסכימה להקשיב. ישבתי מיואשת על הרצפה בין כמה בקבוקי בירה
ריקים וכמה חפיסות סיגריות ריקות שהיו מעוכות. קיפלתי את
הרגליים לכיוון החזה ושמתי את הראש על הברכיים. "כדאי לך!"
התחננתי בפניה. "אני אעזור לך....זו הזדמנות נדירה. תקשיבי לי.
בבקשה." מריה התעלמה ממני לחלוטין. "ומה עם הכסף?" היא שאלה.
"הזמן שאת כאן שווה כסף." "אני אתן לך אותו. סכום מלא. אבל
בבקשה תקשיבי לי." מריה הפעם הסתכלה לכיווני, אמרתי לה שנצא
דרך החלון ומשם נברח למכונית שלי. התחלנו לאסוף את הדברים
כשפתאום שמשון נכנס ואמר "הזמן נגמר יקירי...תבוא לבק..." ולא
הספיק לסיים את המשפט. הוא ראה את מריה ואותי יורדות דרך החלון
הוא קרא לכמה גברים חזקים שתפסו אותנו והתחילו להרביץ למריה
ולצעוק עליה ברוסית. הם הזריקו לה כל מיני דברים לידיים שגרמו
לה להתעלף. הרגשתי אשמה. הרגשתי נורא.  ידעתי שהכל בגללי ואני
סתם הכנסתי אותה לזה. כשהם הלכו רצתי למריה וניסיתי לדבר אלי
ולהתנצל. אבל מריה היתה קפואה. קפואה ללא רוח חיים. הם הרגו
אותה. הם הרגו את מה שכבר נשאר ממנה. את המעט שנשאר. היא שכבה
שם....קורבן מסכן של נוכלים. "זה מה שקורה למי שבוגד בשמשון"
הוא אמר. "זה מה שקורה".