כשטיח הייתי לרגלייך - אבל לא דרכת.
הבאתי לך פרח מקצה העולם - אבל לא הרחת.
קטפתי בשבילך את הירח - אבל לא הסכמת לקבל.
נלחמתי למענך באלף דרקונים - אבל לא רצית להסתכל.
כשהדלקתי את השמש - כיבית.
כשגירשתי את החושך - בכית.
אמרת שסוכריה רצית, אך כשנתתי - דחית.
כל מה שרצית - נתתי,
ומה שביקשת - הגשמתי.
אך שום דבר לא לקחת באמת...
רק דבר אחד שמרת אצלך ולא החזרת:
את ליבי, ליבי הקט, שמעולם לא ניתן לאף אחת.
אותו שבית,
אותו רימית,
אותו לקחת,
איתו ברחת,
אותו אצרת
ושברת...