אני יודעת,
קשה לך עכשיו.
מאוד.

דמעות, דמעות
דמעות.

ולא מוצא מנוח,
מסתובב כמו סהרורי
בלילות,
גם כשאין ירח.

דמעות, דמעות
דמעות.

תבכה את עצמך החוצה,
כמו שתמיד חלמת לעשות.
אל תעצור לרגע!
תבכה ככל שיש דמעות.

דמעות, דמעות
דמעות.

וצורב לך בעיניים,
שורף לך בלב
ואין תחושה, הכל רדום
בדיוק כמו שאתה אוהב.

ככה אתה מכבה שוב, את הקצת רגשות שהפעלת.
למה לך להפגע?
אתה נכנס לתרדמת חורף,
ואיש לא יוציא אותך.

אין יותר דמעות,
דמעות, דמעות.

רק זיכרון רחוק, קרוב
של ידיים מחבקות.

תבכה.