עם הפצעים שיש לי עכשיו על היידים אני לא יכול לטפל בעצמי.
פניתי אליה פעם או פעמיים,
אבל היא הייתה עסוקה בלהסתכל על עצמה במראה.

"אני חושב שאני משתנה", אמרתי לה.
היא אמרה לי שהיא גם פעם חשבה ככה
ושיום אחרי זה היא הפכה ליגואר.
(באותו הרגע לא חשבתי שזה מוזר)

אתמול בכיתי סולת.
בבוקר אמא לקחה את הדמעות שלי והמירה אותם לקוסקוס.
בארוחת ערב יצא שהמשפחה שלי אכלה
גרגיר אחרי גרגיר של הכאב שלי מבלי לדעת אפילו.

הקיצוניות של הרגש שלי אליה כבר מוגזמת בצורה קיצונית.
בגלל זה החלטתי להפוך את הלב שלי לקיטנה.
אתם מוזמנים.
זה יעשה לי רק טוב...