צבע.
שמיים כחולים, גבעות ירוקות, ציפורים במרומים.
אגדות חופשיות, מסתובבות ערומות.
האיכר הפשוט, חסר השכלה, חורש את שדהו ברינה, חושב על אישתו
ההרה.
בצע.
שמיים שחורים, אפופי עשן ופיח. גבעות חרושות, כורעות תחת עול
המפעלים. ציפורים במרומים, תחת סוגר ובריח.
אגדות נלחשות, עטויות סחבות, מפה לפה עוברות.
האיכר הפשוט, בעל תואר שני בחקלאות, רוכב על מכונה אימתנית,
חושב על אישתו ההרה.
ארמונות בחול מוקמים, ונשטפים בגל הבא.
ילד צוחק, עולם נפלא.
אך הכל בר חלוף, גם הנפש הנקייה.
ילד צוחק יהיה לאב עייף, רוטן בקבלו את חשבון הבנק.
עולם נפלא הופך קודר, מוקף מכל עבריו, נצור.
עצב.
תכול השמיים נגמר, כחול הים הושחר,
העצים נגדעו והושלכו לאח.
לאלוהים נמאס לנקות אחרינו, גם לו מגיעה מנוחה,
בכלא של זהב. |