רוזמרי פוקחת עיניים
בחוץ עדיין לא רואים אדם
שולחת רגליים מחוץ לסדין
הכביש עוד רטוב מאתמול
אבל היא לא שמה לב
התרגלה כבר מזמן
ורעד עובר בגופה העדין
היא גרה עם עוד שש ילדות
בפארק קטן ממש בלב העיר
וחולמת להיות במקומות אחרים
ילדים משחקים בכדור לידה
מציירים ציורים עליזים על הקיר
איתה משחקים רק המבוגרים
עד מתי היא תחלום להיות מאושרת
עד מתי היא תרצה שיהיה זה אחרת
כי לה כבר לא אכפת משום דבר
עד מתי היא תרגיש כזאת מיותרת
עד מתי תקווה שאולי זה הערב
ילדי הרחוב לעולם לא חושבים על מחר
רוזמרי למדה כבר בינתיים
איך לערבב שלושה סוגי אבקה
כדי שתוכל לשמוע צבעים
זה עוזר לה לברוח, לעוף, לרחף
כשהיא כבר לגמרי מחוקה
אז קשה לה לשמוע אותם באים
עד מתי היא תחלום להיות מאושרת
עד מתי היא תרצה שיהיה זה אחרת
כי לה כבר לא אכפת משום דבר
עד מתי היא תרגיש כזאת מיותרת
עד מתי תקווה שאולי זה הערב
ילדי הרחוב לעולם לא חושבים על מחר
רוזמרי פוקחת עיניים
עולה עוד יום של חושך על הכרך
ושוב הרגש מתקשה
מעבירה שוב את היד על
הקת המתכתית של האקדח
היא תשמור עליו עד לרגע
הכי הכי קשה |
