"אז אני מחלק את הכל לדברים, הכל חומר." הוא פתח בשטף דיבור.
"ומתוך ההכרה שיש אני עצמי בתור אינדיבידואל מגיעים להבנה
הבלתי נמנעת שהכל בעולם מחולק לדברים שלי, ולדברים שלך (כשאתה,
או במקרה שלך כשאת, יכולים להיות כל אחד אחר בעולם המזדיין
הזה)." הוא המשיך ונתן לי קריצה מרמזת. אני מגיבה ישר בפתיחת
עיני התדהמה שלי וחושבת בשמחה שהטיפוסים האינטלקטואלים הם הטרף
הכי טוב. גם תמיד מנסים להשביע את רצונך ובדרך כלל נכנעים ללא
מאבקים מיותרים.
"אז אנחנו יכולים לחלק את העולם לארבע קבוצות עיקריות,
שמתפלגים לפי התפיסות הבאות:
1. מה ששלי שלך ומה ששלך שלך. הם הטיפוסים הכי נאלחים. הם
הקבוצה של ההומואים שאוכלים בתחת. של העבדים במשחקים של
המאזוכיזם. בעצם כל מי שמבטל את עצמו אל מול רצונו של אחר.
2. מה ששלי שלי ומה ששלך שלי. זו הקבוצה המשלימה. מי שמרגיש
שהעולם זה מגרש המשחקים שלו. מתוסבכי אלוהים שהם ההומואים
שמאכילים בתחת. האדונים של הסאדיזם וכל מי שמרגיש אריסטוקרט
ושהאחר הוא כלי במשחקי השליטה שלו.
3. מה ששלי שלך ומה ששלך שלי. זו הקבוצה שמכילה את רוב
האוכלוסיה. הקבוצה של הילדים האבודים, ההולכים שולל אחר חלומות
רומנטיים, מאמינים באחר מתוך חלום אווילי שמשולמת להם חזרה
אותה האמונה, דבר שהם לא יוכלו לבדוק לעולם. משקרים לעצמם
וחיים בשקר.
מה שמשאיר לנו את האפשרות האחרונה הסבירה וההגיונית ביותר,
שלצערי משותפת רק לקבוצה קטנה ואיכותית של בעלי הגיון בריא:
4. מה ששלי שלי ומה ששלך שלך, שנותנת לנו אחריות לגורלנו,
שדורשת רק מה שהיא מחזירה. שוויון אמיתי בין נשים לגברים לבין
שאר האוכלוסיה."
 אני מחייכת ומהנהנת לעברו בהערכה: "יפה מאוד ההגיון הזה שלך.
מסקנות עוקבות ללא רבב." מושיטה את ידי ללחיצת הכרות. "נעים
מאוד, אני לילית גיימן." הטרף מחייך, מושיט את היד ומזדהה.
"צחי פורז, תואר שני במחשבים ומתמטיקה." הוא מתישב לידי. "טוב,
התואר השני רק עוד שנה ביד, אבל אני בדרך." מחייך במבוכה
ומתישב. אני מלטפת את שפתי כוס המשקה עם האצבע, בתנועות
מעגליות של ספירלת משיכה ולוחשת לו בטון מפתה: "מאוד
אינפורמטיבי, צחי." הוא מגחך ואומר: "את יכולה לקרוא לי צקי.
כולם קוראים לי ככה." אני מרימה את ידי, ובתנועות דקירה צווחת
"צ'אקי, צ'אקי." שנינו פורצים בצחוק והוא אומר: "לא צ'אקי
מהסרט, צקי, עם צדיק." אני מחייכת ואז הוא סוף סוף נופל לבור
הראשון. "מה את שותה?" -"אני שותה קסם שחור, מתערבב לי טוב
הוודקה עם הקפה." הוא מהנהן בהערכה ומזמין שני קסם שחור." אחרי
עשרים דקות, שבהן הוא מנסה כל טריק זול לגרום לי לראות כמה
מבריק צחצח, אבל לא מסוגל לנתק את העיניים ממפתח החזה (ככה אני
קוראת לזה) ליותר מעשר שניות, אני מכריזה: "צפוף לי וחם לי,
בוא לים." הוא זורק את הכסף על הדלפק וממהר אחרי כמו כלבלב
מיוחם.
'בינגו' אני חושבת בליבי, המספר הראשון בכספת התאים, אני ממש
יכולה לדמיין את הצליל של ה'קלינג'. איך שאת גורמת לבחור לשלם
על משהו, קטן ככל שיהייה, בתת מודע שלו מתפתחת ההבנה שאת כרגע
חייבת. והוא מתחיל לדאוג שההשקעה הקטנה שלו תישא פרי וירצה או
לא ירצה, הוא מתחיל להינעל.
אני אוהבת את אשדוד, בייחוד כשדות צייד. ושדה הצייד האיכותי
ביותר, הוא המרינה בלילה, את אף פעם לא יודעת מה תעלי ברשת.
(אולי זו הקירבה לים, אבל אשדוד היא עיר שידעה כל כך הרבה זימה
בתולדותיה. עוד מתקופת המקרא) אני מצטמררת כשיוצאים מהטחיבות
של הפאב לקרירות של הים. מי שהמציאה פאבים על שפת הים היא
גאונה.
אני רצה במורד המדרגות לכיוון החול, ידיים פשוקות, נותנת לרוח
לנופף בשולי השימלה שלי, מרגישה את המלח של המים. הקורבן התמים
שלי משיג אותי במהרה ואנחנו מתחילים בטיול לאור ירח. אני משלבת
ידי בידו, וכשהרחקנו מספיק אני מצווה: "למים". שמלת בייבי דול
קטנה ותחתוני כותנה דקיקים ואני חופשייה. צחצח, מלבד התדהמה
מסתבך גם עם המון פרטי לבוש: חגורה, גרביים... ככה שיש לי זמן
להיעלם במים. מושלם. הוא מתקרב אלי, עירום מלבד המשקפיים. אני
מחייכת ומשתכשכת הרחק ממנו. צחצח צריך להתאמץ. אני נעמדת איפה
שהמים מגיעים לצוואר וגלים קטנטנים מפרידים את הרגליים מהחול
למספר שניות. צחצח נעמד לידי. הוא גבוה ממני, אבל אין למסכן
איך לנגב את המשקפיים, אז אני מכריזה בלב על תיקו כוחות. עכשיו
ניתן להגיון שלי להלום. "אז אתה שייך לקבוצה האחרונה של בני
האדם, מה זה אומר עליך?" אני שואלת בשעה שאני מפדלת לאיטי
סביבו. "אני בן אדם שיוויוני. לא מתחייב, לא דורש מחויבות. לא
סוטה או חולה במחלות כלשהן. נקי." "ולמה אתה מספר לי את כל
זה?" אני שואלת בטון תמים, אבל עם מבט זומם בעיניים. "כי..."
מתחיל הקורבן ושולח יד לתפוס אותי בלי לסיים את ההסבר המלומד
שלו. מחבק אותי ואני מרגישה את הזין שלו ננעץ בירכי. "אבל
צקי", אני מתחילה, ושמה יד על הפה התובעני שמתחיל להתקרב
לכיווני, "אני מעדיפה בנות על בנים." אני משגרת את הפצצה,
משתחלת מחיבוקו המתרופף לשנייה ומתרחקת ממנו בטפיחה קלה של
הרגל על החזה שלו. הוא מתעשת מהר יחסית וכמעט תופס את הרגל שלי
בשעה שאני שוחה ממנו, אבל אני נחלצת מהתפיסה בנדנוד חלקלק של
כף הרגל. "אז למה פלירטטת איתי בפאב? למה נכנסת איתי עירומה
למים?" הוא שואל בטון נפגע, אבל מנסה להסתיר אותו בפליאה כמעט
כנה. אני מרגישה את המנעול השני מתחיל להיתפס. אני רק צריכה
לשכנע אותו, לשבור את ההגיון שלו וחוסר האונים הפיזי והנפשי
שלו יגרמו לו לעשות דברים שהוא לא האמין שהוא מסוגל. "את לא
מכירה אותי." הוא ממשיך כשהוא רואה שתשובתי משתהה. "אולי אני
יכול לאנוס אותך על משחק כזה. אולי לפגוע בך. את לא חושבת שזה
מסוכן?"
אוי צחצח, אני חושבת בליבי, אתה כל כך צפוי. "אם הייתי מרגישה
סכנה איתך, לא הייתי באה." אני אומרת לו ומתחילה להשתכשך
לכיוונו. "האמת היא שהייתי רוצה מאוד לשכב איתך ובאמת ניסיתי,
אבל זה לא בא. אני מצטערת."מה שצחצח לא ידע אף פעם, זה שלמרות
שהוא הציג את עצמו כחבר בקבוצה הדימיונית הרביעית שלו, הרי
שהוא משייך את עצמו עמוק עמוק פנימה לקבוצה השניה. הוא מנסה
לכבוש אותי בתחבולות שיוויוניות. טיפוסי, אבל כמו כל גבר,
שההיבריס אוחז בו חזק, המחשבה על משטרה מתדפקת על דלתו באשמת
הכאה או חלילה רצח, מצמררת אותו, כך שאחרי הפגיעה הראשונית הזו
באגו, (למרות שכושר ההתאוששות שלו כמעט וטירפד את מסע הצייד
כולו) אני מרגישה ביטחון להמשיך ולהעמיק את הבור. "בנות,
חלקות, מתנשמות, שגומרות בצווחות היסטריות. זה מה שמדליק אותי,
צקי, אני מצטערת." אני לוחשת לו, בזמן שהחזה שלי מתחכך בזרוע
שלו והפיטמה הזקורה שלי חורשת תלם רגעי בשריר הקפוץ של זרועו.
"בוא נצא, חמוד." אני אומרת ומעבירה אצבע על עצמות הלחיים שלו.
הוא יוצא אחריי בלי מילה ושנינו נעמדים עירומים ליד ערימת
הבגדים. אני שולחת מבט לעבר איברו הזקור. הוא נבוך וממהר
להלביש תחתונים כשהוא רטוב עדיין. 'קלינג' דמיוני מהדהד בראשי
ואני רואה את עצמי הדמיונית מורידה את הסטטוסקופ מהכספת ומנגבת
את המצח. עכשיו אפשר לכנס את הטרף, תשוש ופגיע, למכלאה. "צקי,
אני לא התכוונתי להביך אותך. האמת היא, שיש לך זין יפה מאוד,
אבל לצערי, משיכה זה לא משהו שאני יכולה להזמין. או שזה בא, או
שלא." הוא מנסה לא לראות איך אני מתמתחת ומנערת את המיים
מהשיער ובמקום זה מתלבש בזריזות. "צחי, אתה לא צריך להתלבש
רטוב. אתה תתקרר. אני גרה פה קרוב. בוא חמוד. אני אכין לך תה
ותתקלח." הוא חושב בזמן שאני מתלבשת, קודם שימלה אחר כך
תחתונים. "טוב." הוא אומר ואני מובילה לכיוון הדירה.
אני נאנחת בלב. בלי לעבור את שני המנעולים בצורה מוצלחת כל כך,
עם סיכוי קטן כל כך מבחינתו לזיון, הוא לא היה בא. "אז, איך זה
לזיין בנות?" הוא שואל בזמן שאנחנו עולים במעלית. "אתה צריך
לדעת." אני עונה לו בחיוך. עכשיו הוא כבר בטח חושב לעצמו
שהלוואי ואני נערת ליווי ושהוא מוכן לשלם כל סכום, רק בשביל
לזיין לי את הצורה. אני מחייכת, הוא מחייך. אבל בניגוד לנערת
ליווי, לי יש עוד שלב אחד לעבור. אני שמה מיים לקפה ואומרת לו:
"הדוד היה דלוק כל היום, תתקלח, אני אכין לך קפה." הוא צולל
למקלחת, אני מדליקה קטורת. הוא יוצא, לבוש בחלוק שלי שצמוד
אליו ומגיע לו מעל לברכיים. "יפה לך ורוד." אני מחייכת אליו.
"חשבת פעם להזדיין עם גבר כמו שאת מזדיינת עם בחורה?" הוא
שואל. "איך אפשר?" אני שואלת. "איך את מזדיינת עם בנות?" הוא
שואל בתהייה. "אני לא מזדיינת עם בנות, אני מזיינת בנות." אני
עונה לו. "אז בואי תזייני אותי." הוא אומר. אני מתמהמהת ואומרת
לו, בזמן שאני יוצאת מהמטבח: "תגמור את הקפה ותיכנס לחדר." הוא
נכנס בדיוק כשאני גומרת להלביש את הדילדו עם הרצועות, שנעשה
בתבנית לפי זין של שחקן פורנו מפורסם. "תתפשט ורד על ארבע."
אני מתחילה עם נשיקות עדינות בצוואר, בשעה שאני מורחת k.y על
הזין שלי. אבל למי יש כוח לרומנטיקה. אני חודרת אליו עד הסוף.
ג'ון הולמס ואני מזיינים לצחצח את הצורה. הוא אוחז בחוזקה
בשולי המיטה. "מה את לעזאזל?" הוא שואל. "אני לילית", אני עונה
לו. "אני כוהנת של אמא אדמה," אני אומרת, כשאני מרגישה את כדור
האש מתחיל להתמקם במרכז האגן שלי. "אני הזאבה הגדולה, מגדת
העתידות, הדרואידית האמיתית האחרונה. ואני ניזונה היום מהנשמה
שלך." אני עונה לו ומתמוטטת לידו במיטה.
אני שוכבת על הגב, מרגישה פירכוסים של אורגזמה מפי הטבעת עד
לחוליה הראשונה בעמוד השדרה. המוח שלי פועם. צחצח יוצא מהחדר
עירום ומתלבש באמבטיה. אני מתנשפת חזק, רואה את הזין הזקור שלי
רוטט בקצב של דפיקות הלב שלי, אני צריכה לשטוף אותו מהדם, אני
חושבת לעצמי, בזמן שאני מדליקה סיגריה, אבל אני רוצה להמשיך
להתענג עליו. צחצח המסכן, חושבת לעצמי, הציג את עצמו כמו חבר
בקבוצה ארבע, האמין שהוא בשתיים וסיים בקבוצה מספר אחת. הוא
ימשיך לבקר אותי, אני חושבת בסיפוק. ימשיך להזין אותי, לפחות
עד שהוא יבין שהוא רוצה להשתייך לקבוצה מספר שלוש. אבל יש עוד
זמן עד שזה יקרה. אני מגחכת בזמן שאני מתבוננת בזין המשותף של
ג'ון ושלי דרך עננת עשן הסיגריה.