בבוקר יש לי תמיד תחושה משונה,
משהו נלמד במהלך הלילה.

"בכל אחת מפשיטותיהם השתדלו הסקידי פוני
לשבות מהאויב בתולה נאה.
הנערה אומצה על ידי אחת המשפחות הנכבדות של פוני,
שהתייחסו אליה, להפתעתה, בהתחשבות רבה יותר משזכו
לה הבנות האמיתיות של המארחים - היא היתה לבת יקירה אהובה"

רוב האנשים שאני מכיר שותים קפה בבוקר
או שוטפים את הפנים, אני לא עושה זאת.
אני משתדל לדבר כמה שפחות.

"אבל בשעת לילה מאוחרת אחת לפתוה בגסות,
קרעו את בגדיה מעליה וצבעו בפיח את מחצית גופה לאורכו,
מראשה דרך שיפולי בטנה עד רגליה
כך הייתה לסמל המפגש בין היום והלילה"

מה שאני כן אוהב לעשות בבוקר הוא לנסוע -
הנסיעה ממשיכה את תחושת הלילה,
מותחת אותה לשעות העירנות.

"אחר כך קשרוה אל שני כלונסאות זקופים...
ואביה המאמץ אולץ לפלח את ליבה בחץ,
ברגע זריחתו של כוכב השחר הקדוש.
מיד אחריו בא תור חצי הכוהנים וגופה נוקב
נוראות בטרם מילא את ייעודו."

במהלך היום אני שוכח, כמו שאנחנו תמיד שוכחים.
התחושה נשמרת רק זמן קצר בבוקר.

אבל אני יודע - למדתי משהו בלילה.