כשאאבד אותך השמיים יפלו
יצנחו אט אט אל תוך גיהנום
ממנו כבר לא אמצא את הדרך החוצה.

כשאאבד אותך הכל יהפוך טפל
הבקרים יהפכו קשים
כבר לא אחייך או אחפוץ בחברה
אסתגר עם עצמי בחדרי העכור
ולעולם לא אראה עוד אור יום

כשאאבד אותך קוראי הבודדים יזכו
להכיר אותי על בוריי

כשאאבד אותך אאבד את האמון באדם
לא אתקרב עוד לאיש
ודבר.

כשאאבד אותך הכל יחזור למימדיו הנורמליים
ואני, אחזור ואתכווץ.

אם אאבד אותך לא תדע לעולם
סתם חלום שנגוז
ואני אדע, לנצחי נצחים
שנדונתי לסבול כאביך,
בנוסף על שלי,
כי הפכת כבר חלק ניכר מעצמי.

כשתלך, אחרי שדחפתי אותך אל סף תהום
רמסתי כל כוונותיך הטובות ותכונותיך הנפלאות
סוף סוף אוכל לכבות את האור בעיני ולדמום
כי עיניתי עצמי עד תום
ולא נותר דבר
שנותר לעשות
במלחמת ההתשה העצמית.
תשתי. כוחותי כלו.
כבר איני ורואה דבר.

כשתלך אראה בבהירות איך הרסתי כל חלקה של טוב
אראה בבהירות איך איבדתי כיוון ורצון וכנות
במריבות של יום יום
בעצמי הדחוס הקלוקל
בדרכי הסבוכה לבקש אהבה

כבר לא תהיה יפיפה ומואר
כשלא אהיה שם לראות
רק אייסר עצמי עד עולם שהותרתי אותך לבדך בעולם הקר הזה
ואני, תמיד לבדי.

אין דבר שאוכל לעשות
מלבד ללכת
לפני שאקבור אותך יחד איתי
במערבולת של טראומות ילדות
אהובי.