הם הכירו לא מזמן, וישר כשהם ראו אחד את שני, ראו להם את
הכימיה בעיניים.
הם ישבו באחד המקומות הכי מגעילים בעיר, בקיוסק במדרחוב במרכז
העיר.
היא רק הייתה בהפסקה מהעבודה, לבושה במדים עדיין, נכנסה רק כדי
לקנות משהו לשתות וסיגריות. הוא ישב שם בקיוסק, נראה דיי עלוב,
שותה בירה זולה, מה שבטוח לא יעזור להנגאובר שלו. כל כולו רועד
מקור, מה שמוזר כי היא לובשת שמלה שחורה עם מחשוף והוא יושב עם
מעיל אבל לך תדע.
"שלום". היא אמרה מחוייכת כולה, למוכר בקיוסק. רטט של גועל עבר
בגופו. איך אפשר להוציא חיוך כל כך מקסים לגבר כבן 55, שיוצאות
לו שיערות מהאוזניים, ויש לו שחור מתחת לצפורניים.
הוא הסתכל על השיער שלה שהיה אסוף ברישול ושקע בהרהורים, קם
ואמר לה סליחה. היא הסתובבה באיטיות והסתכלה עליו במבט תמים
"כן, רצית משהו?" היא שאלה.
היא חשבה שבוודאי יש לו סיבה טובה לקום וכן, הייתה לו סיבה,
ממש טובה.
הוא רוצה לנשק אותה, הוא רצה להרגיש את השפתיים שלה על שלו,
ולאחוז בה ולדעת שלרגע קטן, לרגע אחד, היא שלו ורק שלו. "כן...
אה, לא... רק לעבור". "אה," היא אמרה באכזבה, "בבקשה".
הוא חייך אלייה חיוך במטרה לעודד אותה והיא הפנתה את ראשה
בחזרה למוכר.
הוא יצא מהקיוסק מאוכזב אך בראשו מצטיירת תמונה - הוא מנשק
אותה, הוא מרגיש את השפתיים שלה על שלו, הוא אוחז בה ויודע
שלרגע ארוך, אולי אפילו לנצח היא שלו ורק שלו.