לריי דרום שאודר / נסיעה בדרום |
המבט שלי נעוץ בלילה.
הכסא לידי ריק, ביני וביניהם מפרידים השנים
הדרגות ועוד משהו שתמיד מפריד בין אנשים.
אני נזכר בחזרה מטיול שנתי בכיתה יא' או יב'
גם אז הייתה לי תחושה דומה:
שערי זקוק לחפיפה, בתיק הגדול שלי כביסה מלוכלכת
באבק, ואני יושב לבד.
אני יורד מהאוטובוס יחידי בתחנה שלי, בעוד שהשאר ממשיכים
ליעדים אחרים, משותפים יותר.
ההליכה בחושך לבית תמיד מצאה חן בעיני.
שום דבר לא משתנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|