|
אני נוסע באוטובוס עם עוד חיילים
המבט שלי נעוץ בלילה.
הכסא לידי ריק, ביני וביניהם מפרידים השנים
הדרגות ועוד משהו שתמיד מפריד בין אנשים.
אני נזכר בחזרה מטיול שנתי בכיתה יא' או יב'
גם אז הייתה לי תחושה דומה:
שערי זקוק לחפיפה, בתיק הגדול שלי כביסה מלוכלכת
באבק, ואני יושב לבד.
אני יורד מהאוטובוס יחידי בתחנה שלי, בעוד שהשאר ממשיכים
ליעדים אחרים, משותפים יותר.
ההליכה בחושך לבית תמיד מצאה חן בעיני.
שום דבר לא משתנה. |
|
|
לכל אחד יש את
הסלוגן שלו
שיסגור איתו
מרובע
לכל אחת יש
ת'סלוגן שלה
שנדמה ואישורו
כבר בא
כמו רעל
לסוקראטס, בין
ביירות לבגדד
ובין סילגון
לסילגון- מותר
גם לעשות ביד.
ואאאת, הסלוגניה
הכתמתמה שלי,
סוכן שב"כ במעצר
מנהלי
ואיתך אני כל כך
עצוב ואיתך, אני
יצור עלוב
בלעדייך- אני
בכלל לא חשוב
בלעדייך- אני
בעצם כרוווב
זוזו לסטרי,
כרוב וסוכן שב"כ
במעצר מנהלי,
פונה לקריירה
חדשה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.