עמדתי שם קפואה, מאות אנשים עוברים מולי, מסתכלים עלי במבט
בוחן כל כך ואני רק יכולה לחכות לאדם המתאים שיגיד את מילת
הקסם האחת והיחידה ויוציא אותי מהמקום הנורא הזה.
האוורור הרג אותי, שנאתי את החום הזה, הרס לי את העור...
פתאום היא הגיעה, הייתה כל כך מושלמת, כל כך עדינה ורכה, לבנה
כל כך ונעימה למגע, כל כך רציתי להיות איתה, לעטוף אותה, לתת
לה להיות בתוכי.
"יש לכם את זה במידה גדולה יותר אולי?"
ושוב חוזרת למקום, ממתינה שייקחו אותי, שיוציאו אותי מהחום
הזה, שיפסיקו לנעוץ מבטים כאלה.
"כן, להיות נעל זה חרא של דבר".