למה תבכה ילדי?
למה יורדות דמעות מעיניך ילדי?
ואתה כל כך יפה, כל כך טהור, אתה הוא ילדי.
למה כמו בכל יום תשב על מיטתי ותשאל אותי להרגשתי?
למה תבכה ילדי ותשאל על היונה הלבנה.
למה נהיית פתאום כך עצוב ומבולבל.
סיפרת לי על רצון לברוח, וחלום שאתה רוצה לשכוח.
למה ילדי עייף פתאום כך?
לפעמים מחפש את התשובות לחידות של כולם.
וילדי כבר שואל שאלות חדשות, ורוצה לכתוב ספר זכרונות.
שב כאן לרגע, תנוח בלי פגע.
למה ילדי שוב שואל שאלות על ערים ובירות .
רק אתמול לי הגעת ואמרת שאתה כבר גדול,
שאתה כבר יכול את הכל לנסות.
למה תבכה ילדי שוב אלי בחלום.
ותשאל לשלומה של יונה עייפה?
כנראה נשחטה קצת לפני זמנה.
ותספר על אישה שאותך מטריפה.
למה תבכה שוב ילדי הטהור?
כי אני הוא זה שבוכה מדי יום ביומו.
כי באותו יום שהלכת ושכחת לחזור, השארת אותי כאן בריק שכזה.
כי ילדי הטהור כבר איננו אתי.
כי ילדי כבר מלאך ואותי כאן השאיר.
כי דמעות מעינך, ילדי, כבר אינן יורדות.
כי בבוקר שקמת, שאלת ילדי האם יש עוד ניסים,
האם יש עוד חלום?
ולך לא עניתי ואותי כאן השארת, ולמעלה עלית .
למה ילדי כבר אינו בוכה ואותי כאן משאיר לבכות יום ביומו?
כי היונה מאחרת ואותנו גומרת.
כי ילדי כבר טהור הוא, ולמעלה יושב. כי ילדי כבר בוכה ולי שם
קורא.
כי דמעות מעייניך, ילדי, כבר יבשו ואותי כאן השארת.
מבולבל ועצוב לשאול שאלות ואותך כאן לקבור.