מירים ים / הבטן המקרקרת |
ואני אוכלת ואוכלת הכל.
הבטן זועקת: "די, לא אני זו שמקרקרת",
אך אני בשלי, ממשיכה לאכול.
אני לא מעכלת,
מישהו אחר בי מנקר.
זהו קולו של לב-נכאים:
"במנות גדושות יש לאכול את מזון החיים.
ובתחום האוכל נוכל להסתפק בקרקר".
לחיים אני מייחלת,
אך בבד בהם בוחלת.
מה אני לעצמי בעצם מייחלת?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|