[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליאור קרטר
/
ישבתי וסרגתי

ישבתי וסרגתי.
וסרגתי... וסרגתי...
המורה לאזרחות, אפילו אמרה לי לסרוג במקום לכתוב.
כל שיעור ראתה את המצב מתקדם.
יום אחד, הגעתי לשיעור באיחור, עם הצעיף החדש שלי מקיף את
צווארי (אפילו פעמיים שלוש), ואנשים מחאו כפיים.
תודה, גם אני אוהבת אתכם. עשיתם לי את היום. עכשיו אני יכולה
לישון בשקט.
התיישבתי, והתחלתי עוד צעיף.
אני שונאת את האנשים הנצלניים והמעצבנים האלה, הצבועים, שבאים
כשהם צריכים משהו. אנשים שלא דיברו איתי לפחות שנה, אחרי שפעם
חייתי באשליה שהם עולמי (כן, חלקנו עושים את הטעות הזאת עם
האנשים הלא נכונים), ומבקשים צעיף. אמרו לי "את יכולה למכור את
זה ואנשים אשכרה יקנו". אמרתי "וואלה". אמרו לי "אם אני אשלם
לך, את תעשי לי צעיף?" לא נעים לי להגיד לא. אמרתי להם, שאם
יביאו לי צמר, ואם יהיה לי זמן, אני מאוד אשתדל. אחרי שהחקירה
הסתיימה, הם עוזבים ונוטים להוסיף "אבל בכל הכנות, את נראית
כמו סבתא עם הסריגה והכל..." הנהנתי וקיללתי בראשי. הם כמובן
לא הביאו צמר מעולם, השבח לאל.
זה מה שחסר לי, להקדיש מזמני היקר לאנשים שאני במילא לא סובלת.
בסך הכל רציתי צעיף.
ישבתי וסרגתי.
לפני חודש למדתי לסרוג, ומאז לא ממש עזבתי את התחביב. כן,
תחביב. אחרי חודש. אני יודעת, גם אני הייתי מופתעת. בזמן הזה,
הספקתי לסרוג תיק, וצעיף וחצי. למה וחצי? תודו בזה, אחרי
שעושים משהו יותר מידי, צריך קצת הפסקה.
למה הכוונה יותר מידי? תנו לי לנסח את זה ככה - בישיבה,
בשיעור, מול הטלוויזיה, בהליכה, בשיחה, או בדרך יותר פשוטה -
כל הזמן. אלא אם כן המורה אמרה "תניחי את זה בצד בבקשה", זה לא
בדיוק שווה לצאת מהשיעור, היא לא עשתה לי כלום.. עדיין. הייתם
אומרים שאין לי חיים, אבל זה לא נכון. אני פשוט חוסכת בזמן.
אני עושה את כל מה שעשיתי קודם +לסרוג.
עד שהפסקתי.
אני נקייה מיום חמישי שעבר. והיום כבר יום שישי, שבשבוע
שאחרי.
האמת - אני רוצה לקנות מסרגות חדשות. החצי צעיף שסרגתי? אני לא
מרוצה ממנו. עזבו, עניין ארוך. מסובך מידי, ולמען האמת, ממש לא
מעניין.
מי היה חושב שסריגה זה דבר מעניין? כמעט כל סבתא עושה את זה.
אפילו חלק מהאימהות. בחנות הצמר, יגידו שזו תופעה שמתעוררת
מחדש. למה? טוב, לעומת האנשים הנצלניים שמתקרבים אליי מידי פעם
כשחסר להם משהו בחיים (הממ.. עומק??), יש עוד אנשים בעולם,
שבשבילם, לסרוג זה לא עיסוק של סבתא. זה עיסוק. זו אומנות,
כן... אומנות. באופן מוזר למדי, חלק גדול מאוד מהאנשים שאני
מכירה (כשחלק נכבד מהם מורכב מהמין הגברי), סורגים כתחביב. חלק
אומרים שזה לחץ חברתי. אז נכון, אני טרייה. אבל לחץ חברתי?
לסרוג? נו באמת. אני אישית מתוסכלת מגיל 7, כשהצקתי לאמא שתלמד
אותי בפעם הראשונה, ולא קלטתי. עזבתי את זה מיד, לא נראה לי
שזה הטריד אותה. אבל אז, כשביקשתי שתלמד אותי שוב, ועדיין לא
קלטתי, ואפילו כבר חשבתי לעזוב שוב, וויתרתי על הלוותר. ומאז
אני סורגת. כן, כן, חודש. טוב, פחות, כי אני כבר 9 ימים בלי.
גמילה אם תרצו.
בכל הכנות, זהו תהליך ממכר למדי.
נסו את זה.
באמת, כדאי לכם.
זהו לא לחץ חברתי, אלא כייף טהור.
אבל לפני שאתם מנסים משהו, תזכרו שכבר אמרו את זה, על סיגריות,
אלכוהול, מסיבות, מין, אוכל, שתייה, גבר, אישה, סמים, (קחו את
האורגזמה הכי טובה שלכם.. תכפילו אותה באלף, ועדיין לא תגיעו).
תאמינו לי, אם היה לי סקס, הייתי סורגת הרבה פחות.. הרבה הרבה
פחות.
נו טוב, עכשיו נחשפתי קצת יותר מידי, אבל למי איכפת - בעוד כמה
ימים יהיה לי צעיף חדש!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רק אתמול
נפרדנו
וכבר את רוצה
שנחזור ??!

סחה, סחה, סחה!



חסה חוזרת
חלילה


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/2/04 2:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאור קרטר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה