אני שונא את יום ראשון.
יום ראשון פותח את השבוע, היום שאומר שנשאר עוד הרבה זמן עד
ליום שישי, ואני קרוע על יום שישי מפני שאני יכול לישון כמה
שרק ארצה, כי מחר יום שבת.
באותו יום ראשון ארור, קמתי בבוקר, אכלתי פרוסה עם טוסט ושמתי
עליי את המדים המפגרים של "אגד". החלטתי להיות נהג אוטובוסים
חודש אחרי שעברתי טסט ראשון. הייתי צריך את הכסף בשביל
האוניברסיטה וזאת נראתה לי אחלה עבודה. חצי שנה אחרי זה פרשתי
מלימודי הביולוגיה, בטוח שניתוח צפרדעים הוא לא בדיוק ייעודי
בחיים.
באותו יום ראשון ראיתי אותה לראשונה, בלונדינית יפהפיה עם
עיניים ירוקות, כמו הצבע של האוטובוס. לא יכולתי להתיק את
העיניים ממנה, הסתכלתי כל הזמן על המראה וכמעט עשיתי תאונה.
אחרי שהגעתי לתחנה הסופית, הלכתי למכונת השתיה והכנסתי מטבע של
5 שקל בשביל פחית קולה. אמא אומרת שזה מאוד לא בריא ואם שמים
שם חתיכת סטייק, בתוך שבוע היא נעלמת.
הסתכלתי על מגרש החניה, ועל האוטובוס הירוק שלי. השתהיתי קצת
ונסעתי הביתה. מיד פתחתי את הטלווזיה והלכתי להכין לי אבוקדו.
ברקע נשמעה הפרסומת של משחק הכדורגל, הדבר הזה עם השחקנים
הזרים שבועטים בכדור על הדשא. אח"כ נשמע הקריין המספר בשיעמום
שהיה עוד פיגוע היום ויש המון הרוגים, אבל אף אחד לא יודע כמה
בדיוק. על המרקע רצה כתובית שבישרה שבעקבות הפיגוע, מהדורת
החדשות תורחב ומשחק הכדורגל לא ישודר.
יום שני הוא קצת יותר סביר, למרות שעדיין בלתי נסבל, מפני שזו
תחילת השבוע.
היא שוב עלתה על האוטובוס הירוק, כמו העיניים שלה, מושיטה
כרטיסיה ירוקה ומחכה שאנקב.
אחרי שהגעתי לתחנה האחרונה, הלכתי שוב למכונת המשקאות והוצאתי
פחית קולה.
כשחזרתי הביתה, ישבתי מול הטלוויזיה עם סנדביץ' מלפפון וראיתי
תוכנית על תנינים בערוץ 8.
ביום שלישי שוב ראיתי אותה, מביאה שטר של 20 ומבקשת עודף,
הפרצופים שלנו היו מאוד קרובים וחשבתי שאתעלף. כשירדתי בתחנה
הסופית הלכתי שוב למכונת המשקאות ולקחתי פחית קולה. משום מה
התחלתי לשנוא את הטעם הזה. בערב הגעתי הביתה, היה קצת גשם אז
שלפתי את המטריה הירוקה שלי מהתיק כדי שלא ארטב. אכלתי תפוח
ירוק והלכתי לישון.
ברביעי אזרתי כבר יותר אומץ. "לאן היום, גברתי?" שאלתי אותה
כשעלתה לאוטובוס הירוק שלי, היא חייכה ואמרה: "לרמת גן". לא
ידעתי מאיפה להמשיך מכאן, לבסוף פלטתי: "ירוק שם, נכון?". היא
חייכה שוב והושיטה את הכרטיסיה.
ביום חמישי היה לי יום חופשי. השקיתי את הגינה והאכלתי את
התוכי הירוק שלי.
סילקתי את כל בקבוקי הקולה מהמקרר.
ביום שישי לא אמרתי לה כלום, הבטנו זה בזו והיא הוציאה מהארנק
הירוק שלה 17 שקל בדיוק.
הלכתי למיטה מאוחר, כי השבת יוצאת רק בשמונה ויש לי המון זמן
לישון. צנחתי על הכרית ונרדמתי תוך שתי שניות.
כשקמתי בצהרי יום שבת החלטתי שהיום אני מדבר איתה ויהיה מה.
פספסתי כמה תחנות כדי לפגוש אותה כמה שיותר מהר. עצרתי ליד
האוניברסיטה. היא לא הייתה שם. שיערתי שבגלל שעשיתי
טרנספורמציה לקו אקספרס קצת הקדמתי. חיכיתי לה שם במשך חצי שעה
בעוד הנוסעים מעניקים לאימי כינויים מעניינים.
כשהיא עלתה לאוטובוס, בהיתי בה כמה שניות, עד שאמרה: "אין פה
אף אחד".
"כולם ירדו מהאוטובוס, לא רצו לחכות."
"למה שיחכו?" היא שאלה.
ואז השתתקה, הבינה הכל.
כשהורדתי אותה בתחנה הסופית הלכתי למכונת המשקאות וקניתי
ספרייט. שינויים משמעותיים לא קורים בשבוע אחד. |