מתוך שירו של בוב דילן Not dark yet מהדיסק המופתי
Time out of mind. אלו מילים ואיזה לחן... מומלץ בחום!
מבין משהו במוסיקה היהודי הזה...

'I've been down on the bottom of a world full of lies
I ain't looking for nothing in anyone's eyes
Sometimes my burden seems more than I can bear
It's not dark yet, but it's getting there'

מקור:http://bobdylan.com/songs/notdark.html


כתוצאה מתקלה שארעה במכונת הדפוס, שמדפיסה את כל שלטי החוצות
במדינה, יצאו בוקר אחד כל השלטים מטושטשים, לא בפוקוס. בעצם
הייתה זו תקלה ברכיב שמבצע כיוון לפני הדפסה, שמבלי להיכנס
לפרטים טכניים רבים, נוכל לתארה כדלקמן: בתהליך הדפסה צבעונית
מסוג 'פרוצס' ישנם ארבעה צבעי יסוד: צהוב, אדום, כחול, ירוק.
באמצעות תמהיל, שמכיל חלק יחסי של כל מרכיב מצבעי היסוד הנ"ל,
ניתן להגיע לגוון הרצוי בכל נקודה ונקודה בהדפסה. ההדפסה נעשית
בארבעה שלבים, כל פעם צבע יסוד אחר, שכבה על גבי שכבה, ומכאן
חשיבות הדיוק בכיוון לפני תחילת כל שלב; שאלמלא כן, כלומר - אם
ישנה סטייה של הרכיב שמבצע כיוון, אזי בכל פעם שמבצעים הדפסה
עם אחד מצבעי היסוד, נוצר חוסר התאמה בין הצבעים, שגורם בסוף
התהליך לטשטוש קל או כבד - זאת בתלות ברמת הסטייה. לשם המחשה
ניתן לומר, שהתוצאה דומה לטשטוש המוכר שמתקבל בתקלה בהדפסת
תמונה בעיתון צבעוני; ובמקרה שלנו הטשטוש היה במידה כזו, שכמעט
שלא ניתן היה לזהות את הפרטים בשלטי החוצות.

היה זה קמפיין שהוכן זמן רב קודם לצאת שלטי החוצות; שודרו
פרומואים בטלוויזיה ובאינטרנט - כלי תקשורת אלו היו אף הם
בשליטת החברה המזמינה את הקמפיין, דבר שתרם ליעילות החדרת
המותג - שנועדו לגרות את סקרנות האזרחים. סופר על דוגמניות
חדשות, יבוא מיוחד, יווניות או מתיוונות - בחלק מהעיתונים
הופיע כך ובחלק אחרת - תגליות מדהימות שעינינו טרם שזפה.
התכונה הייתה רבה ובכל יום נשאו את עיניהם, הנוסעים בכבישים
הראשיים, בתקווה שעינם תצוד שלט שכזה. והנה, בערב הקודם לחשיפת
השלטים, הופיעו בטלוויזיה ובאינטרנט הודעות מעוררות ציפייה
שבישרו: מחר בבוקר זו שעת השין. נוסעים בכביש איילון ובכבישים
ראשיים נוספים, כמעט שלא ישנו בלילה הקודם, אחוזי מתח לקראת
הבוקר שיעלה.

לוח הזמנים של כל הקמפיין היה צפוף ולמעשה הודפסו השלטים בלילה
האחרון שלפני אותו בוקר. מבקר האיכות, שכיאה לתפקידו ניחן בעין
בוחנת, זיהה במהרה את התקלה בפוקוס של מכונת הדפוס והזעיק את
הטכנאי. אולם, בדיקת סיבת התקלה העלתה שאין לטכנאי את ההכשרה
הדרושה לפתרון בעיה ברמה שכזו, ועל כן יש להזמין במהירות טכנאי
מיצרנית המכונה באירופה. מבקר האיכות החליט לעצור את ההדפסה,
הוא הבין איזו תוצאה עגומה עומדת לצאת מהדפסה שכזו, תוצאה
שהאזרחים לא יוכלו לשאת, לדעתו. אך כיאה להיררכיה בבית הדפוס
עליו לידע את הממונה עליו - מנהל קוו שלטי חוצות; הוא הגיע
הישר מביתו בשעת לילה מאוחרת, טרוט עיניים, ומסרב להאמין למכה
שנחתה עליו ברגע קריטי כל-כך. כל גופו משקשק מפחד נאלץ לבשר את
הבשורה המרה בקול שנוק למנהל הקמפיין בחברת הפרסום.

אולם, מנהל הקמפיין שהרגיש בעל סמכות מספיקה לעניין פעוט שכזה,
לטעמו, החליט לעצור את גלגול האחריות אצלו, והיה מהיר ונחוש
בתגובתו: "עצירת הדפסה בשלב זה, לאחר הספין התקשורתי,
הפרומואים, ההודעה הערב על יציאה עם השלטים בבוקר, כל התכונה
הזו... - עצירה כזו היא בבחינת לא יעלה על הדעת". מנהל הקוו
בבית הדפוס, שהופתע מהנינוחות שבה קיבל מנהל הקמפיין את
הבשורה, סבר שהוא פשוט טרם הבין את גודל האסון, וניסה לאמר לו
שהם ערכו הדפסת ניסיון ואכן התוצאה היא למטה מכל בקורת: "ממש
טשטוש גמור... כדאי להמתין עוד כמה ימים עד שיגיע הטכנאי
מאירופה..." אולם מנהל הקמפיין, שבידיו המילה האחרונה, קטע
אותו ופסק בליווי גיחוך של שביעות רצון עצמית: "...תהיה איכות
ההדפסה מצידי אפילו דף לבן... חה חה חה... הם יראו בשלטים מה
שאנחנו נרצה שיראו; העיקר שתוציאו כבר משהו..." נשמעה שתיקת
מבוכה מצידו השני של הקוו, עד שלבסוף סיכם מנהל הקמפיין, תוך
נטילת מנהיגות מעוררת הערצה: "אל תדאג, אנחנו היחידים בשוק,
לאחר שכבר שטפנו מוחם וכבשנו לבבם, הם יבלעו כל מה שנדחוף
להם..."

תחילה חשבו הנוסעים להטות את ראשם לזווית אחרת, או לשפשף את
עיניהם, שמא בכך יופיע השלט בבהירות, אולם ללא הועיל; אגב הסטת
תשומת ליבם מהכביש, בניסיון רציף למקד עיניהם בשלטים, נגרמו לא
מעט תאונות, בחלקם אף קטלניות. נוצרו קשיי תעבורה בעורקי
התנועה הראשיים, ואזור המרכז הפך לפקק אחד גדול.

את יתר הדברים: תנועת הרכבים, האנשים ההולכים על המדרכה,
הסוחרים שקונים ומוכרים - הם דווקא ראו היטב - אך מה כל אלה אם
לא תפאורת רקע בלבד, לדבר האמיתי. לאחר ניסיונות כושלים חוזרים
ונשנים להתמקד בשלטים, הגיעו האזרחים למסקנה הבלתי נמנעת
מבחינתם - הם פשוט לא רואים טוב וזקוקים למשקפיים. ההחלטה הזו
נפלה בינם לבין עצמם ולא עירבו בכך אחרים; לא היה להם רצון
לשתף את הסובבים אותם בכך; הם התביישו להודות שלא זכו להנות
מהשלטים המדהימים. ואילו כלפי חוץ, החזיקו פאסון שכאילו הכל
בסדר, והכל טענו שהפעם הקמפיין הזה הוא משהו-משהו, ושהיה שווה
לחכות.

לקראת הצהרים כבר השתרכו תורים ארוכים בכניסות לחנויות
האופטיקה השונות. האופטיקאים הופתעו מזרם הלקוחות, והחלו
במהירות לבדוק את הראשונים בכדי להבין את פשר העניין. בדיקה
מדגמית של כמה לקוחות העלתה שהם רואים טוב למדי ולא נתגלתה שום
בעיית ראיה. אולם התעקשות הלקוחות לבדיקות נוספות - כמה לקוחות
גררו אופטיקאים בזרוע, אל מחוץ לחנותם, והצביעו מזיעים
מהפאניקה ובידים רועדות, על השלטים המטושטשים, באומרם: "הנה,
תיווכח בעצמך..." ואכן, בהביטם זיהו האופטיקאים טשטוש חמור
בשלטים, ולרגע כמעט שנסחפו יחד עם קהל לקוחותיהם, אולם בחוזרם
לחנות, ולאחר ביצוע בדיקה עצמית שהעלתה כמובן שראייתם תקינה,
מצוידים בידיעה ובסמכות המקצועית האובייקטיבית, שחסרה לאזרחים
הרגילים, פסקו שוב את פסיקתם הראשונית: "הכל תקין, חיזרו
לבתיכם, חבל על כספכם"; לבסוף הוסיפו כלאחר יד: "זו בעיה
בשלטים עצמם..." הערה זו הייתה הקש ששבר את גב הגמל, וקהל
הלקוחות, שלא יכל לספוג עלבון בקמפיין, שמבחינתם ביקורת כלשהי
על השלטים, כמוה כפגיעה פיזית בהם עצמם, נעורו למהומה רבתית -
החלו דחיפות בקהל, קריאות, קללות, איומים, נמסר אף שלאחד
האופטיקאים הוצמד אקדח לרקה והוא נאלץ להכין זוג משקפים למאיים
הנחוש; בחלק מהמקומות נשברו חלונות ראווה, והייתה התקוממות
רצינית, שלא הייתה מבישת אפילו את המהפכה הצרפתית - רק הייתה
חסרה גיליוטינה וראשי אופטיקאים היו מותזים למכביר.

הבעיה הכתה גלים-גלים כשהרדיוסים הולכים וגדלים, אך בניגוד
לדעיכת עוצמת הגלים, עם התרחקות ההיקף מהמרכז, במקרה של זריקת
אבן למים, לדוגמא - במקרה שלנו, דווקא תפסו הגלים תאוצה הולכת
וגוברת.

ביעילות מעוררת השתאות הוקמה אד-הוק תנועת מחאה שנקראה: שלטים
עכשיו! החלו להיערך הפגנות בכיכרות ת"א ואף מול משרדי הממשלה.
אומנם, נמצאו כמה מוכיחים בשער, שניסו להתריע, למנוע, אולם
קולם נבלע בתוך המולת העדר הכללית, וכמעט שלא זכו להתייחסות
בתקשורת. מבקר האיכות במפעל הדפוס, הדליף את העובדות האמיתיות
לגבי התקלה שארעה במכונת הדפוס, ושאכן האזרחים רואים טוב ואין
צורך במשקפים, אולם הכתבים בתקשורת התעלמו ממנו, וטענו שמדובר
בבחור סהרורי שלא ניתן לסמוך עליו בכלל, וכתוצאה מההדלפה הוא
פוטר לאלתר, ללא תשלום פיצוים.

לא היה מנוס מלכנס בדחיפות ישיבת ממשלה שלא מן המניין שבמהלכה
הועלו טענות שונות, כמו: מדוע ישנה רק מכונה אחת שמדפיסה שלטים
כאלו? זיהו מונופול ברור של משרד פרסום אחד, ולכן לא ניתן לבצע
הדפסה זו במכונה תקינה אחרת; מדוע הדברים נעשים בדקה התשעים
מתוך לחץ של זמן? אולם בסיכום הישיבה הוחלט שכתוצאה מלחץ דעת
הקהל - נערך סקר מהיר שאישר את סברת השרים, בדבר רוב גדול
שמעונין במשקפים, ויהי מה! לחץ שהוא בלתי ניתן לעצירה - יצאו
צווי חירום בהוראת שעה, שבמסגרתם נכפה על האופטיקאים לבצע את
דרישת הלקוחות, גם אם היא בעליל עומדת בניגוד גמור לחוות דעתם
המקצועית. הם חויבו לעבוד סביב השעון במשמרות, 24 שעות ביממה,
בכדי לספק את הביקוש העצום (בדומה לצו חירום שנקרא 'חוק
הביגלה', שכופה על בעלי מאפיות לאפות ללא הפסקה... - יש דבר
כזה במדינתנו!). בנוסף, הוחלט להציב שוטרים בכל חנות אופטיקה
לפיקוח על יישום הצווים והרגעת הרוחות.

במצב הבלתי אפשרי הזה, דרושה מהאופטיקאים היצמדות כמעט
אל-אנושית לכללי האתיקה של איגוד האופטומטריסטים, בכדי להימנע
מביצוע צווי החירום. מה עוד, שקשה למצוא אופטיקאים רבים, בימי
המיתון בו אנו נתונים, שיעמדו בפיתוי, ויוותרו על הכנסה הגבוהה
ממלוא סכום המחזור בשנה רגילה; וכל זאת תוך הפרה אלטרואיסטית
של החוק.

בלית ברירה החלו האופטיקאים להכין משקפים ביצור סדרתי; במקביל
שוגרו הזמנות בזק למסגרות ועדשות מחו"ל, בכדי לעמוד בדרישה
המאסיבית. אזרחים היו מוכנים לעשות ויתורים משמעותיים וכואבים,
בכדי שיוקדם תורם ויזכו במשקפים בהקדם האפשרי! הם היו מוכנים
לשלם תשלום אקסטרה עבור הקדמת תורם, כל זאת בכדי שיוכלו לראות
את השלטים כאן ועכשיו.

המאושרים שכבר זכו במשקפים הנכספים, הביטו בהנאה בשלטים מלוא
אורכם, גמעו בשקיקה כל פרט מפרטי השלט, בלעו במבטיהם את
הדוגמניות הרעננות, נשמו לרווחה, מפניהם לא משו החיוכים
וראשיהם רחפו בעננים. דבר לא פגם בהנאתם, אפילו העובדה שפרט
לשלטים, יתר הדברים: הסבים והסבתות שלהם, הוריהם, נשותיהם,
דמותם שלהם עצמם הנשקפת במראה (ידוע על מקרים של ניפוץ מראות
בידי אזרחים שלא שבעו נחת מעכירות הדמות הנשקפת מולם), ילדיהם,
נכדיהם, חבריהם, העצים, הציפורים, נופה של ארץ ישראל - ממש כל
חייהם - נראו לא ברורים -

כשהעבר מעורפל ונשכח, ההווה מתעתע והעתיד נטול אופק ומבשר
רעות.