"לאאא!" צעק אביגדור, שאיכשהו היה בן דוד של גרגמל. "זה לא
יכול להיות!!!" המשיך וצעק,
"איפה זה? איפה זה? איפה? איפה? איפה..."
"מה קרה?" פתאום מישהו שאל. "מי אתה?" שאל אביגדור, "זה אני,
ברנדון מבברלי הילס." אמר ברנדון מבברלי הילס.
"א...א...אפצ'י!!!" התעטש אביגדור והוסיף: "סליחה, אני אלרגי
לבברלי הילס."
"אז מה קרה לך?" שאל ברנדון. "זה השישליק..." ענה אביגדור
בבכי. "מה איתו?" שאל ברנדון. "הוא... הוא הלך לאיבוד..." אמר
אביגדור ושוב פרץ בבכי.
"אני לא מאמין למה זה קורה דווקא לי... למה דווקא השישליק שלי
היה צריך ללכת לאיבוד... למה..." בכה אביגדור והמשיך, "אם קרה
לו משהו... אם מישהו בלי כוונה נעץ בו מזלג ועיכל אותו
בקיבה... אני לא יכול לדעת..." פתאום ברנדון חש בתחושת
דז'ה-וו, ונזכר ששבוע שעבר נעץ בשישליק מזלג אך הוא לא ידע אם
זה התעכל לו בקיבה, אבל בכל זאת העדיף לא לומר מילה.
בזמן שאביגדור בכה, ברנדון הביט בתמונה של אביגדור והנקניקיה
שלו... אהה... השישליק שלו.
בחדר שררה דממה עד לסוף השבוע, כשלפתע העירו את הדממה רעדים
מוזרים מאוד, זה בא מעמוק באדמה שבאמצע הבית, אלו היו מין
רעשים של מישהו ששואב ספגטי ברוטב עגבניות לפה ולמישהו שנוסע
ללונה פארק בספסופה.
אביגדור היה מאוד סקרן והחליט לחפש אחר הרעש, ולהתחיל ממקום זה
את החיפושים אחר השישליק האבוד שלו. הוא אמר את זה לברנדון
והתחיל לארוז. הוא לקח תיק גדול ושם תמונה שלו ושל השישליק
שלו, לקח מי פה, סלק, פנס, נייר טאולט, מקל, תבנית אפיה ומי
מלח.
בדרך לעמוק באדמה שבאמצע הבית סיפר אביגדור לברנדון מבברלי
הילס על השישליק שלו:
"אחרי שאמא שלי הולידה אותי, היא הייתה צריכה לברוח כי רדפו
אחריה קרנפים, אז היא השאירה אותי ליד הקניון שבעיר וברחה.
השישליק זה הדבר היחיד שנשאר לי ממנה. אף אחד לא לקח אותי איתו
במשך 5 שנים, נשארתי באותו מקום עד שאיזה זוג זקנים מפלוצים
ועשירים כאלה ראו אותי והחליטו לקחת אותי רק בגלל שלא היה להם
למי להשאיר את כל כספם בירושה."
אביגדור וברנדון הגיעו לאמצע הבית והתחילו להכנס לעמוק באדמה,
בינתיים אביגדור המשיך לספר...
"אחרי שהגענו הביתה הם נפטרו, הם השאירו לי את הבית, את הכסף
ואת הכל. מאז אני חי עם השישליק שלי לבד." אביגדור פרץ שוב
בבכי, קינח ת'אף וזרק את הטישו על הריצפה, לפתע שמעו קול של
תינוק בוכה, הם הסתכלו סביב וראו רק ג'ירפה.
"מה קרה?" שאל ברנדון את הג'ירפה. "הרביצו לי." היא ענתה.
אביגדור משך את ברנדון ולחש לו "יאללה אין לי כוח אליה, בוא
נלך."
"טוב" אמר ברנדון.
אביגדור זרק על הג'ירפה דולפין והם המשיכו ללכת אחרי הקולות
המוזרים.
הם הלכו והלכו עד שהגיעו למקום שהיה כתוב בו על שלט: "סוף
העמוק באדמה שבאמצע הבית!"
אביגדור קרא את השלט המום ושאל "מה נעשה עכשיו?" ברנדון בא
לענות לו משהו כשפתאום הסיח את דעתו הצילצול של הפלאפון שלו.
"הלו", ענה ברנדון. "היי ברנדון מבברלי הילס, זה אני דנבר
הדינוזאור האחרון!" אמר דנבר הדינוזאור האחרון. "אהה... היי!"
אמר ברנדון. "תשמע, ביום שישי יש לי יום הולדת, אני עושה מסיבה
ואתה מוזמן. אתה תוכל לבוא?" שאל דנבר הדינוזאור האחרון. "מי
יהיה  שם?" שאל ברנדון. "בולי, פיסטוק, דובוני אכפת לי,
המומינים, פאוור רינג'רס, המעופפים הנועזים, הקטקטים, הדרדסים,
קישקשתא ועוד... אקיצר, כל החברה, אתה בא?" שאל דנבר הדינוזאור
האחרון. "כן, אבל אפשר להביא חבר?" שאל ברנדון והוסיף, "הוא בן
דוד של גרגמל."
"בטח! טוב ביי," סיים דנבר הדינוזאור האחרון. "ביי", אמר
ברנדון, וסיפר לאביגדור על המסיבה.
אביגדור וברנדון עמדו מבולבלים ולא ידעו מה לעשות, הם ניהיו
עייפים והלכו לישון.
בבוקר הם התעוררו כשכל המקום היה מכוסה קרח, אבל משום מה היה
להם חם!
הם הסתכלו סביב ופתאום נפל לאביגדור ספר על הראש, זה היה
מלמעלה אבל הם לא ידעו איך זה הגיע אליהם.
הספר היה עבה וישן והייתה לו כריכה כבדה שלא היה רשום עליה
כלום.
הם פתחו את הספר ובפנים היה כתוב לוציפר בכתב קטן, הרבה פעמים,
על אותו עמוד.


כל זאת ועוד נדע בפרק הבא של השישליק האבוד.