ערב טוב כבודו,
מצטערת להטריד אותך, אני בטוחה שאתה עסוק, הרבה יותר ממה שאני
יכולה להבין,
אך ברצוני להאיר משהו לתשומת לבך, אדוני, אם לא איכפת לך,
ומה כבר ילדה בת 17 יכולה להגיד שישנה לך אדון עולם?
בוודאי כלום, לא משהו שיגרום לך לפנות חמש דקות מזמנך,
הריי כבר אין זמן לנשום - אז כנראה שכלום,
אך כולי תקווה שתשמע זעקה זו אלוהים, כי אנחנו כבר לא יכולים,
כמדומני שכבר שפנו אליך מחשבות ודעות של גדולים וחכמים ממני,
אך אולי תמצא משהו בדברים אלו של מתבגרת?
כן, זאתי שלא רואה מעבר לבועה שבה היא חיה, זאתי שמחשבתה הכבדה
ביותר נודדקת לאופק מבצע חדש בקסטרו,
אולי תמצא משהו, אולי לא,
אך אלוהים, לא באתי לדבר על בני נוער או על בגדים,
באתי לדבר על משפחה, על רגשות, עם הרוגים,
'נסתרות הן דרכי האל'... ככה אומרים,
ואולי כל אותם חללי ישראל רועים כעת בשדות ירוקים,
אך כאן, כרגע, עכשיו, במולדת נפלאה זו, במולדת פגועה, מולדת
מדממת, נהרגו 10 אנשים היום,
כמובן שאני לא מחדשת לך כלום אדוני, אך מדינה שלמה מתה ביחד
איתם, ונקרע לבי בכל פעם שעליי לעמוד מול עיתון אפור, מול
מדינה כואבת.
בנים מוחזרים אלינו היום, בחזרה אל מקומם, בארץ המולדת, הו ארץ
נהדרת, בלב כואב, בגוף רועד, כאן הוא ביתם..
אין דרך אחרת שבה הייתי מעדיפה למות, אין דרך אחרת,
חוץ מהגנה על פירותיך, על המולדת,
אך שוב, זאת רק אני, ואני שוב גולשת,
אלוהים, הנקודה שלי היא, שארצך, תוצר עבודתך, פצועה וכואבת,
מתי יהיה סוף לטרוף הזה?
כבודו, אני מבקשת, אני מתחננת, תן לנו כוח אלוהים, כי אנחנו
כבר לא יכולים.