כשאתה בודד אתה שומע
את הרעשים, ששומעים האנשים הבודדים.
הציפורים, הצופרים, המכוניות, המכונות
אבל כשאני איתך, ואת שוכבת לצידי
אני  שומע את הרעשים, ששומעים
האנשים המאוהבים.
את הנשימות, את הפעימות, את תזזית השערות,
את הרגליים שנעות. וכשאת מחובקת
בין זרועותיי, רק רעש אחד ויחיד
יחדור אל תוך אוזניי, לחישה חלושה
שיוצאת מגופי, וחוזרת בגלי-קול אל תוך-תוכי:
אני אוהב אותך.

כשאני נושמת את גופך,
צמודה אליך בחיים ובנפש
חיה בתוך החיבוק שלך
עורגת לו ומחכה לך
אני חושבת על כל האנשים שאין להם בעצם
אותך.
ותוהה מה הם עושים
בלעדיך.
איך הם חיים. איך הם נושמים.
איך הם מרגישים
אהבה.