אני עוצמת עיניים,
קוראת ללילה לבוא.
יושבת על כס מלכותי הנכשלת,
בלב המדבר הקפוא הכחלחל,
הרוח עוטפת אותי בקרירות,
נושאת את החושך, הצל המתוק
הלילה שוטף את רוחי לשמיים,
אוחז בלבי בלפיתת אהבה.
עיניו בורקות לי- צוחקות מהעונג,
שיערו הכתום מבצבץ תלתלים
ושפתיו החושקות בי כה רכות וזמינות-
הלילה הוא כלל לא שחשבתי לאהוב!
גופו החזק נושאני על כפיים,
חזהו נצמד לשלי בעוצמה,
רגליו מדלגות ללא קול,
על מישור השקט שלי.

הלילה שלי
לא עוד אויבי,
לא נסתר ממני
המאהב שלי.