הייתי זרעון קטן באשך של אבא. אני חושב שהיה לי שם טוב, אבל
אני לא יודע.
גם כעובר היה די נוח, מה כבר עשיתי? כלום. אני חושב זאת אומרת,
אני לא יכול להיות בטוח.
מרגע הלידה אני לא זוכר כלום, אבל בטח בכיתי ברבה וגם הייתה לי
נקודה אדומה כזאת במצח כמו לכל התינוקות האלה. בזה אני בטוח כי
ראיתי את זה באלבום התמונות שלי.
אני חושב שנעשיתי כזה בערך בגיל 13. כבר אז לא יכולתי להיות
ליד חצילים או גמבות למשל. גם תמיד הייתי מחרחר כשהיו עוברות
מכונית סובארו מודל 89 על הכביש.
כולם ידעו שאני כזה, אבל לא היה לי אכפת.
גם כשהייתי מחורר את עצמי באצבע של הרגל או בבית השחי, ידעתי
שזה לא בסדר - אבל ככה אני, מה יכולתי לעשות?
עכשיו אני שוכב על הדשא, מסתכל בשמיים ומחפש צורות בעננים
וחושב לעצמי: לא אכפת לי מכל האנשים האלה שצוחקים עליי וחושבים
שאני מוזר, הם ימותו עם השנים. ואני? אני תמיד אהיה פה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.