...ואתה -
שכל כך פחדת מהאמת, מהגשרים הגבוהים, מהתהומות העמוקים שאף
פעם לא הצלחנו לראות את סופם, שתמיד החזקת את ידי, כדי שאת
הפסיעה האחרונה נעשה יחד.
שלקחו אותך, והשאירו תקווה -
שנחצה גשרים שונים, אבל את הפסיעה האחרונה, הגורלית ביותר,
אותה פסיעה שמחזירה אותך לקרקע -
נעשה יחד.
ואת אותה נשיפת הקלה, ננשוף יחד.
הגשרים, שפעם היו כה ברורים, כבר אינם כאלה.
התחושות, שפעם מצאו פורקן במגע ידך החמימה, מחפשות חמימות,
והעדר אחת כזאת -
מורידות חמימות רטובה, מקוות שאתה מרגיש אותה.
ובהגיען לגשר העץ הקר, מרגישות חסרות אונים. |
