האדמה בוערת תחת רגלי
להבות ממריצות את דמי
שורפות את עורקי
וכוח מגנטי סמוי
מאי שם ביקום
שואב אותי אליו
עם כל טיפת אבק
שואב, מושך,
מוביל אותי בעל כרחי
אליו...

רגליים בועטות
מנערות את להבות האש
ידיים מתנופפות לכל עבר
דוחפות  את כוחו הממגנט
ממאנת להיכנע
מסרבת ללא הצלחה להישאב
אל השומקום שביקום...

עוצמת עיניים בוהות
נסחפת אל הסער, אל בין הגלים
מים צוננים, חומה רטובה
של מערבולת עוטפת
שוטפת את אבק עצמותי
מכבה להבות משתוללות,
ועטויית שקט ושלווה
בעולם הדממה
צוללת... טובעת...
יורדת אל המצולות...
בורחת מכאן
נכנעת  לשיגעון...  
לישון...
לישון...