כנראה שהייתה לי סיבה לחזור, כי הנה אני כאן.
הנה אני כאן שוב שוקעת. שוקעת הדרך שסללתי היום, נעלמת לחול,
ושוב, משלה את עצמי בחלום.
אז בטח הייתה לי סיבה לחזור, מדוע אני כאן?
מדוע חזרתי לדרך שהובילה להרי ששון, ואחרי זה יגון,
ומחשבות - זה לא יגמר לעולם...
אז למה אחרי נהרות מלוחים, עומדת מול, כאן,
עם בטחון מלא שעוד אפול לקרשים, אחרי ימים דיי קשים,
בני אדם חדשים? הו לא, זה לא יגמר לעולם...
אני בוהה בחלון, בורחת למקום, מנסה לברר אם שכחתי, שאמרתי,
שאוהב לתמיד, עד שהמוות יפריד,
לא שוב, זה לא יגמר לעולם...
שוב רואה רגשות בסרטים, שורות חסרות משמעות, לא, צלילים אפלים,
שירים, רק לא להשאר שוב לבד.
בטוח הייתה לי סיבה לחזור, אבל מה היא? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.