חשבתי שאת ליבך אני שובה
והנה מתגלה דבר שבו אני לא אודה
רואה אותך באותו יום בהיר
מחובקת עם זר שאני לא מכיר
עם חיוך קל מעל שפתייך
רואה שוב את הברק בעינייך
מחייך חזרה כאילו כלום לא קרה
כאילו את אחת מהשורה שסתם עברה
בעוד ליבי יודע שזאת אינה האמת כולה
שתיהיי שלי נושא הוא תפילה
ושוב זועק הוא ונקרע מפנים
אבל תמיד תמיד החיוך מופיע על הפנים
עכשיו אני יודע, שליבך לא שלי
ושליבי לא שלך, מלכה שלי
מה עושים? לאן פונים?
את הידיעה שלא תיהיי שלי, לא מוכן כלל להפנים.
איך חשבתי שהתקדמתי עוד צעד בחיים,
כשאת איתו ולא איתי הולך לי במעגלים.
ושוב חוזר לקו ההתחלה
את לא איתי לא מוצא נחלה.
ואת, את כבר שייכת לעבר
או שזה הסיפור שאני מוכר לעצמי בעוד ליבי נשבר.
נמצא בקו ההתחלה מנסה לאסוף החתיכות,
שואף אויר ושוב נושף בנשימות מתמשכות.
את לא שלי אני פנוי שוב על דרך כה מוכרת,
אנסה למצוא שוב את הלפיד שלי,
רק בבחורה אחרת.