חדר חשוך, אבל מואר בנרות.
וינסטון ופרלמנט שוכבות ומתרוקנות.
אנחנו מסתכלים על התיקרה ומתנשפים
מדליקים סיגריה וחושבים
היום יש חברים, חברות, שיחות, אהבות
ומי יודע כמה עוד...

אני הוא המניאק
אצלי כל הידידות הם זונות
ילדות שרק גומרות ומזדיינות

ניסיתי להיות אמיתי
רציתי שתקבלי אותי
אבל את הכרת אותי
את ידעת מי אני

מניאק תמיד ישאר מניאק.
כמה שזה נכון.
באותו הלילה אני מוצא את עצמי
בקיוסק קטן בשכונה, קונה עוד קופסת ווינסטון
הולך כמה צעדים ומגיע לחברה שלי,
כנראה ששוב הקופסא הולכת להיגמר.
.