היית לי האור בנשמה,
היית האש שורפת, סוחפת.
מעולם לא חשבתי
שככה זה יהיה,
לא אראה אותך הולכת.

הכל קרה כל כך מהר,
ויום אחד עזבת, שברת.
וזה תמיד כואב
אבל זה לא עובר,
את בוודאי כבר עם אחר.

ואני שתמיד הייתי החולצה הרטובה,
מנסה בשקט ללכת בדרך בלי מוצא.
כשתלכי יהיה מאוחר להשיב את העבר,
מתחנן לפעם נוספת לפני שהכל נגמר.

היית לי ציפור הדרור,
היית היחידה נותנת, אוהבת.
לעד רציתי
שתהיי לי האחת,
האחת שאותי בוחרת.

לא יכול יותר לסבול,
את כל המחשבות, הדמעות.
כל מה שנותר
להתעלם מן העבר,
בלעדייך לא יכול לחיות.

ואני שתמיד הייתי החולצה הרטובה,
מנסה בשקט ללכת בדרך בלי מוצא.
כשתלכי יהיה מאוחר להשיב את העבר,
מתחנן לפעם נוספת לפני שהכל נגמר.
הכל קרה כל כך מהר,

ויום אחד אותי עזבת, שברת.
וזה תמיד כואב
אבל זה לא עובר,
את בוודאי כבר עם אחר.