זילות נעוריה
חורקת על דפנות האוטובוס
במאבק של רגעי אשם.
מכבה את הגשם בהיסוס
ומזיזה את
השקט שהלילה נשם.
זיכרון משתקף על חלון;
צלילים זוהרים במחוות קטנות
שקרים במרכז רחבת ריקודים
של ילדות גדולות
אמת במקצב בלי שאלות
בחורים מתפרקים
אל מכנסיים מופשלות
מקצב החלטי, תנועה, תנועה
שיקול דעת מותאם
להחלטות זולות
של נעוריה. עוצמת עיניה.
אין העייף למד.
הנהג ניקב
כרטיסיית נוער
במבט חושד.
מונחת, נשענת על חלונות.
בטן, לב, ריאות, כבר הקיאו
כעת הם חסרי דאגה
החושך חוסך את המראות, אך
הצלילים עוד מתנגנים; בבקשה
אל תיגע
לגל ורגו |
