אז אני לא חושבת שאני צריכה להעמיד פנים ולחייך כל פעם כשאני
רואה אותך. אני יודעת שזה מציק לך, אבל לא תמיד השמיים מחייכים
ושולחים עננים כמעליות מרחפות באוויר.
תלמד לכבד את העצב שבי, כחלק ממני, חלק נושם וקיים. חלק אוהב
ודואג. אל תירא מנקודת העצב שבעיניי. תחפש את שלך ותכירה, כי
רק כך תדע שאתה חי.
תגיד לי, מה הטעם באושר הצבוע שלך, אם הוא מוחק אותך מהאמת?
אז היא כואבת לפעמים, אני יודעת. אבל להתכחש אליה, להתעלם
מהמציאות? לא יודעת למה, אבל חשבתי שאתה לא תנהג כך. לא תברח.
אני מציעה לך את מקום מסתורי. תבוא אלי, ותתחבא איתי הרחק
ממשטר הכוכבים הפולשניים. כשתבוא, אני אניח לך לנגב את
דמעותיי, ואני אלקק את שלך. ואנחנו לא נעמיד פנים. אנחנו
נהייה. |
