ארבל הכרמלי / ''בת-אלף'' |
כל שרציתי- להתנהל לצידה
אך היא הראתה לי כיוון רגליה;
שארד אפיים, ארצה, כעבד לגחמותיה.
רציתי שתהא מקור מאוויי;
מקדש לסגידותיי,
אך היא - לא התכוונה לכלום;
בשבילה היה זה סתם פיתוי.
פתאום הגיחה משומקום
ואמרה: "שבה נא פה".
העפתי בה עיניי- פג השיכרון,
נדף חשקי, ורק מעט כאב נעור
על נר האהבה שהבליחה פתילתו
וברוחה הרעה הצליחה לכבותו.
את מדת קלוני אבלע
עד יפציע המחר מן העלטה,
אך היא, "בת-אלף" מקפצת
שמענף לענף נמלטת,
ומאהבת אמת מתחמקת-
להיכן היא נסחפת?!
29/01/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|