בליינד גוארדיין / מוות |
וגוון השמיים הפך לאפור.
ניצת ונכבה הברק,
והרעם שיניו חרק,
כזיכרון נדומו הפעימות במרחק.
וכשהאדמה מתכסה בתכריכים,
ניתזים הגשמים,
מתרוקנים מהמים עננים.
ועיניים לעד בוהות
כאילו למצמץ מסרבות
גם הן היו פעם, מהטיפות
מתאלמנות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|