החיוך שלה הורס אותי כל פעם מחדש. אני כבר למדתי להפנות את
המבט שלי ממנה בכל פעם שאני רואה את שרירי השפתיים מתחילים
להתכווץ וליצור צורת חצי ירח עם הפה כולו. אני לא מסתכלת. זה
מחזה זוועתי! אני כוססת את ציפורניי בעצבנות ביד אחת, ובשנייה
שורטת עם השולחן הירוק שמתחתיי. חייבת לשים לזה סוף.

אני פשוט שונאת את האישה הזאת! שונאת כל מה שקשור בה, מתעבת את
תנועות הגוף שלה, את השמחה מכישלונות של אחרים. אני שונאת
כשמישהו שואל אותה שאלה המביעה תחושות יאוש, והיא מחייכת אליו
בסיפוק. היא ניזונה מדברים כאלו, מילדים צעירים וחסרי ניסיון,
שבאים כדי ללמוד. היא תמנע את זה מה בכל הכוח שיש עלייה, ואכן
יש לה.

פשוט מזעזע אותי לראות כל פעם מחדש את החיוך הזה! המצב הזה לא
יכול להמשך כמו שהוא. אני לא יכולה לבוא כל יום לאותו מקום
ולראות אותה כל פעם מחדש. היא אף פעם לא עצובה, כי תמיד ישנם
כשלונות של אחרים.
בבית היא יושבת לה, בשקט-בשקט, ומכניסה יד לתוך המכנסיים. היא
עוצמת את העיניים שלה ומדמיינת אולם גדול, מלא וצפוף מילדים
קטנים שבוכים. הם ניכשלו, הם הפסידו, הם לא יקבלו נכס על
העבודה הרבה שהשקיעו, והכל בזכותה - היא הגורם לדמעות. זה כל
כך עושה לה טוב... היא גומרת חרש כשנזכרת במה שקרה לפני שמונה
שעות, תמונה של ילדה המתחננת אליה שתניח לה, תיתן לה עוד
צ'אנס, היא בטוחה שהיא יכולה להשתפר! אבל לא, היא רוקמת לעצמה
תוכנית עסיסית בראש, היא עוד תפיל את כולם.

אני לא אתן לזה לקרות. אני ארצח את האישה הזאת. הפעם אני
מתכננת תוכניות אכזריות במוחי. אני אתפוס אותה יום אחד אחרי
הלימודים, כשהיא יוצאת מבית הספר בחושך, אחרי בדיקה מקיפה של
מבחנים וכתיבה מרובה של ציונים כמו 54 ושליש לתלמידים מסכנים.
היא תיכנס לאוטו שלה ושם אני אחכה לה. אני אבוא מאחוריה עם
סכין, אפתיע אותה והיא תבהל! הפעם אני מחייכת חיוך שטני. הפעם
אני אנצח. היא מנסה לצרוח ולצעוק. היא בועטת ברגלייה אך אני
משתיקה אותה בעזרת תזוזה קלה של הסכין החדה. כל כך קרוב לגרון
שלה, צמוד-צמוד. אני שומעת אותה מתחננת אליי שאחוס על חייה,
וכשזה לא עוזר היא עוברת לשיטת האיומים. היא תוריד לי את
הציון, היא תכשיל אותי בבגרות, היא תוריד אותי יחידה... "חה!"
זה מה שיש לי להגיד לה!
אני כבר לא שומעת אותה יותר. אטמתי את אוזניי בעזרת מעטפת
בלתי-נראית וצרחותייה עברו לגמגומים בלתי מובנים. הגיע הזמן.
הסכין מתקרבת יותר ויותר אל צווארה. הלהב נוגע בעורה, היא בוכה
ואני מכניסה אותו עמוק לגרונה, משספת את כולו עד זוב דם. ידיי
מתמלאות נוזל אדום, אבל לי נדמה שהגוון שלו כחול. רק אני
רואה.
הפעם אני מחייכת.