נמאס לי  להיות מאוהבת בך. נמאס לי להסתכל עליך ולדמיין אותך
כורך ידי סביבי ומנשק אותי. אני רוצה אותך, את הנשיקה הראשונה
שלי איתך, את הסקס הראשון שלי איתך. פתאום אני מבינה למה
התכוון אביב גפן בשירו "האם להיות בך מאוהב" שלו אני מאזינה
כרגע. לא, שלא יטעו אותך, אהבה זה דבר נהדר רק כשאוהבים אותך
חזרה. אבל ככה, כמו שאני עכשיו, אוהבת ורחוק מלהיות נאהבת, זה
חרא, זה מדכא. אני שונאת את חוסר האונים הזה. אני שונאת את
האומללות הזאת. אני יודעת שאין סיכוי שתרצה אותי. אתה הרי כל
כך חטוב, משולש הקסם אני קוראת לו - זה מה שיש לך. כתפיים
רחבות, בטן מוצקה והפס הזה, הפס הזה שמשגע כל בחורה. הפס הזה
שמוביל מצדי הבטן שלך לאיבר המין.

אתה הוא - הבחור המושלם - הטיפוס שלי, אבל בדיוק, כאילו מישהו
יצר אותך לפי התבנית הזאת. יש לך את משולש הקסם, ידייך מחוטבות
, יש שרירים אבל בדיוק במידה, לא יותר מדי, המראה האירופאי
שלך, החיוך הנבוך שלך, והביישנות. הכל. הציניות שאתה משתמש בה
כדי להגן על עצמך מטראומות עבר, חוש ההומור והצחוק הנבוך
טיפה.

אני מסתכלת עליך וחושבת איך זה שאתה עוד לא תפוס. הרי מעיין
רודפת אחריך כבר שנה, והיא נראת כל כך טוב. אני בחיים לא אראה
כמוה ואתה דוחה אותה, ונשאר לבד. זה משגע אותי לחשוב שאתה לבד
ולא איתי. זה משגע אותי לראות אותה מפלרטטת איתך ואתה, נבוך,
ביישן, לא יודע איך להתחמק ממנה. אני יודעת שיצאת עם לירון שנה
שעברה. איך לעזאזל ירדת לרמה הזאת? אתה הרי שווה כל כך הרבה
יותר.אולי אי פעם תרד לרמה שלי ותרצה אותי, או שאולי לא. סביר
להניח שלא. לעיתים נדירות בלבד יורדים האלים מפסגותיהם
ומתערבבים עם פשוטי העם.

אתה שונא את האופי שלי. או לפחות כך נראה לי. אבל אני רוצה
להסביר לך שאני לא באמת כזאת, שזאת מסכה להגן על עצמי, שאני גם
ביישנית, שאני גם נבוכה לפעמים. והוולגריות הזאת שלי, היא רק
דרך להתמודדות כמו הציניות הזאת שלך. אני רוצה להבהיר לך שאני
ואתה הרי כל כך דומים, אבל אני יודעת שזה לא יעזור. בחיים לא
יהיה בינינו משהו. אני הרי, ואתה הרי, ואנחנו כל כך שונים
מבחוץ. אני רוצה לשבת איתך, לגעת בך ושתיגע בי חזרה ולא תחשוב
איך להיפטר ממני. אני רוצה לספר לך שאני אוהבת אותך. אני רוצה
לפעמים לבוא ולנשק אותך בגומת החן הזאת שלך שכולם אומרים
שהורסת לך את הפנים. אני רוצה לחבק אותך, אני רוצה שתחבק אותי.
אני רוצה שתגניב אלי מבטים ותבהה בי בכל הזדמנות כמו שאני בוהה
בך. אתה רואה? אתה מבין עד כמה אני אומללה? אהבה זה חרא. כי
אני רוצה ואני יודעת שאני בחיים לא אשיג. אני רוצה ולא יהיה לי
אף פעם, כי החיים חרא.

בסופו של דבר עוד כמה חודשים בלבד נסיים את התיכון ואני בחיים
לא אעז להגיד לך איך אני מרגישה. ואם אני אראה אותך אי פעם זה
יהיה רק בפגישת המחזור עוד 10 שנים. אני אהיה רופאה אני מקווה,
ואתה בטח תהיה מהנדס - זה ממש מתאים לך. בטח נהיה כל אחד בקשר
רציני  או נשואים אפילו ואתה כשתראה אותי תגיד לעצמך "וואי
נכון, היא למדה איתי, איזה קטע, איך אנשים משתנים" או משהו
בסגנון. ואני, אני אסתכל עליך במבט מאוהב לראות איך האהבה
הראשונה שלי שהייתה אהבה כוזבת עבורי נראת עכשיו, אני עדיין
ארצה אותך. במידה מסוימת אני תמיד ארצה אותך. אני תמיד אחפש
טיפה ממך באחרים.

אני רק מקווה שיהיה לי האומץ לגרור אותך לשירותים ולתקוע לך
צרפתית רק כדי לראות איך זה מרגיש.