לאבשלום קקון היו חיים רגילים עד שעמום. שגרת יומו הייתה מוארת
ע"י שמש מעומעמת ושגרת לילותיו הייתה מוארת ע"י פנסי רחוב
חמימים. לאבשלום הייתה עבודה, אם אפשר לקרוא לאיסוף פחיות לשם
פיקדון עבודה. כל פחית מסותתת בגסות וביעילות שווה 25 אגורות
ותו לא. אפשר להגיד שעבודתו של אבשלום היתה עבודה סיזיפית -
דמו לעצמכם אדם דוחף פחית גדולה מהרגיל במעלה גבעה מדושנת זבל
- זהו אבשלום.

חברה של אבשלום, נטאשה, עושה בלילה לפחות 100 פחיות - למרות
שהגרון קצת כואב לה אחרי זה, זה מספק וזה משתלם. גם לפעמים
אבשלום היה מסופק כשהיא לא הייתה עסוקה בסיפוק זרים בעלי ממון
ופאסון מזויף, אבל לפעמים זה לא תמיד. אך למרות הכול היחסים
בריאים שלא כמו הצלע הנשית בהם. ביום אבשלום לא כל כך אהב לחטט
בפחי הזבל כמו חתול רחוב מורעב כי כל מיני בנות יפות הסתכלו
עליו. "כל עבודה מכבדת את בעליה." היה כתוב באותיות ניאון
במוחו הלא כה קודח. ליבו הגס והיעיל רטט.

כשהטסטוסטרון החל לעבוד אחרי שראה את כל הבנות היפות בים,
אבשלום היה הולך לאילנית שהייתה נותנת לו לגעת במרכולתה אם הוא
היה נותן לה את כל מרכולתו לאותו יום. המכנס שלו שהיה מלוכלך
מבעוד מועד התלכלך אף יותר, ומדי פעם היא עשתה לו טובה וניקתה
אחריו - אבל מדי פעם זה לא תמיד.

בלילות היה הרבה יותר קל כי לא היו הרבה אנשים בחוץ והוא לא
התבייש. לפעמים היה הולך לאזור של המועדונים עם השם היענו
אמריקאי ויענו מושך תיירים, ושם היה אוסף פחיות בירה שנזרקו על
המדרכה המגואלת בקיא שאולי אם בכל אחת מהן היה נשאר קצת משקה
הוא היה יכול קצת להשתכר, או לפחות להסתובב.קצת. אולי גם לבלות
קצת או להנות.

קצת.

מדי פעם הבנות היפות שם היו רואות אותו וזורקות לו עשרות
אגורות שנשארו להן - הוא היה מרים וחושב: "מי שזורק עשר אגורות
לא שווה עשר אגורות". "אבל הן" ,מוחו דיבר אליו שנית בקול באס,
"שוות לפחות 1000 פחיות" .

הסתובב קצת במסע הסוריאליסטי הקבוע שלו בניסיון לדוג איזה גוש
מתכת זוהר בסינטטיות וראה בסמטה את נטאשה. שלושה בחורים היו שם
- לבושים בקפידה רבה, כאילו יצאו מקטלוג אופנה שאבשלום מצא פעם
באיזה פח ושמר בגלל שלא רק בנים מוקפדים היו שם אלא גם בנות
יפות (שקצת חשפו אבל בטעם טוב). המוקפדים עמדו מדושני עונג
בסמטה השולית ההיא והסתכלו בחיוך רחב אל השמיים זרועי הכוכבים,
שאבשלום לא שם לב אבל למרות אורות העיר וזיהום האוויר המצטבר,
היו זוהרים מתמיד.

הם המשיכו לחייך גם כשהם רצו ורגליהם נגעו בקושי במדרכה הלחה.
הם לא חייכו כששקית שקופה שבתוכה פחיות ששוות בחורה יפה ונבונה
פגעה בהם.

מלך הפחיות אני אומר לכם.
מלך.