נעצרו חיי בלולאת הזמן:
1985, 2002
וכבר אין טעם להציץ בעיתון
כי בכל יום אהיה במילא כלוא
באותן שנים:
1985, 2002
גורל חוזר כובל אותי לשם
לזכרונות ומראות
1985, 2002.
עדיין אני שם:
1985, 2002
זה אותו כאב, זו אותה הרגשה
כמו אז, כך עכשיו הזמן זוחל לאט:
1985, 2002
ואת עדיין מחמירה פנייך לעומתי
ולגבייך לאוויר נמשלתי
כמו אז, כך עכשיו:
1985, 2002.
מוזר איך נשמתי סובבת
במעגל מקולל
1985, 2002,
ואת עדיין משקיפה בשלווה אצילית
איך אני מתפורר לעינייך
1985, 2002
וידך לא הושטה לעזרה
גם עת נפלתי מולך לעולם אחר
1985, 2002.
יום רודף יומו,
כל שניה היא כמו שנה
מ-1985 אל 2002
אך אני מאמין בך, נעמי,
כי יודע אני שטהורה וזכה את,
וחכמה מכל אדם שפגשתי מעודי
ולב חם ורגיש נטע בך האל
והוא יביאך לשבור סופית את המעגל,
1985, 2002.
תאמיני לי, נעמי, לא היה אכפת לי, להיפך:
נעים היה לי להיות כלוא בלולאת הזמן
עובר בין השנים ללא הפסקה
מעלה באוב זכרונות ומראות
יום ולילה, לילה ויום.
אילו רק לא שנאת אותי כל כך.
אילו היית ידידתי.
אנא, הושיטי ידך מעבר לתהום האיבה
והתיעוב שאת חשה כלפיי, להיות לו רק זאת הפעם מצילת נפשי,
מקור ישועתי, כי אני איני אויב לך וברעתך לא אחפוץ לעולם
ולמרות שדל ונקלה אני לעומתך,
אמרי לי איך לזכות שוב באמונך
ואיזה מבחן תצטרכי שאעבור כדי שאחשב לידיד?
זו תפילתי אלייך וזו משאלתי היחידה ממך,
כי המעגל יישבר רק בחמלתך ורצונך
ולסליחתך אייחל. |